ש"ז, מ"ר אֱמוֹרִים, – א) שם עם קדום לפנים בארץ ישראל:  – ב) *אדם קשה הלב, אכזרי: שכל זמן שאדם קשה קורין אותו אמורי (תוספתא שבת ז כג).  – ג) דרכי האמורים, שהיו מאמינים באמונות של הבל, בנחש וכדומה, Aberglaube; superstition : יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר  מן הצלוב משום רפואה דברי ר"מ וחכ"א אף בחול אסור משום דרכי האמורי (שבת ו י).  ניטלה פת הימנו ואמר החזירוה לי שלא תאבד ברכתי הניח נר על הארץ כדי שיצטערו המתים וכו' נפלו הימנו ניצוצות ואמר אורחין לנו היום הרי זה מדרכי האמורי (תוספתא שם ו ב).  היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא איש פלוני שידיו קלות ויתחיל בה פלוני שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מדרכי האמורי בחבית או בעיסה אמר יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל הרי זה מדרכי האמורי וכו' האומר סקלו תרנגולת זה שקרא בערב תרנגולת זו שקראה כזכר האכילוה כרבלתה שקוראה כזכר הרי זה מדרכי האמורי קרא עורב ואמר לו צרח קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך הרי זה מדרכי האמורי (שם).