°, —  שה"פ מן אָמַד: הקילו חכמים לסמוך על אמידה בעלמא ואומדו בלבו והולך לו (תוספ' עירוב' נח. ד"ה אין אומרים). הרי זה חולה שיש בו סכנה ואין צריך אומד שחליו רב הוא לפיכך מחללין עליו את השבת מיד בלי אמידה (רמב"ם שבת ב ה). רק לא דברו בו אלא באמידת המשכת הענין שאילו היו הגלגלים מסבבים והיה הזמן נמצא היה הביטול כאלף שנים וכו' ולפי שאין אמידה ידועה אצלינו אלא בהצטרף אל הזמן וכו' כי הוא אדון הזמנים ולמעלה מהם יתברך עלוי רב מכל אלה הדמיונות אלא שדבר הכתוב דרך אמידה (רשב"א ח"א, תשו' י). כשבא גובה המס לגבות חוק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אמידת דעתו (טור הל' שכנים קסג). צריך אמידה אם היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת (שם נזיקין תכא).