1, ת"ז, לנק' אֲמֻלָה, — א) נפסד ונשחת ומקֻלקל ושפל במוסריות, verdorben; corrompu; spoiled : מה אֲמֻלָה2 לבתך נאם אדני אלהים בעשותך את כל אלה מעשה אשה זונה שלטת (יחזק' יו ל). — ב) °במשמ' של כאב וסבל יסורים גשמיים ורוחניים, unglücklicher; malheureux; unhappy : הסכית שועה מֵאֲמוּלַת שבעה ואז על שעה ואיל ישועה (ר"א קליר, תמימים כרשו ארץ, קרובות לפורים). וברוב נדודי לבתי אמלה ובכיתי אין לחם ואין שמלה (ר"י ב"ר שלמה, הקד' פי' שה"ש). מה אֲמֻלָה לבתך אשה עבריה, תתאו לדעת לחיים ואין (יל"ג, קוצה של יוד א). מה אמלל אביך, הורתך מה אֲמֻלָה (שם).
1 משק' אָחֻז אֲחֻזֵי (ולא אֲחֻזֵּי). וגם בערב' יש משקל דומה לזה (ברט מה"ש סי' ו).
2 השבעים והולג' חשבו כנראה אמלה עתיד מן פעל מלל או מלה. אך שאר המפרשים הקדמונים והאחרונים פרשו אֲמֻלָה במשמ' רפה וחלשה. מנחם: מה אמלה לבתך וכו' ענין חלש ורפיון המה. ע"כ. ריב"ג: מה אמולה לבתך וכו' הכל ענין חלושה. רד"ק: מה אמולה לבתך וכו' ענין חולשה. וכן האחרונים גזנ', פירסט, וכו' מענין חלושה וליאות ועיפות, וכדומה. אך כל זה אינו מתישב היטב לפי כונת כל הענין, ורק מושג של קלקול המדות. מבארים את הכתוב באור מספיק ונאה, וכך רש"י: אמולה מקולקלה. וכן ת"י: מה תקיף הוה רשע לבך.