אֹמֶן

1, ש"ז, — המדה של מי שהוא שמר ידידותו והבטחתו ודבורו לרעהו,  Treue; fidélité; faithfulness : ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אֹמֶן (ישע' כה א).



1 בערבית אַמַנַה ואַמַאנַה أَمَنَة, أَمَانَة.

חיפוש במילון: