1, — ת"ז, נק' אֲמֻצָּה, מ"ר אֲמֻצִּים, אֲמֻצּוֹת, — שצבעו וגונו אָדֹם נוטה לשחור, braunrot; brun; brown-red: במרכבה הראשנה סוסים אדמי' ובמרכבה השניה סוסים שחרים ובמרכבה השלישית סוסים לבנים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אֲמֻצִּים2 (זכר' ו ב-ג). וְהָאֲמֻצִּים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ (שם ז). — ב) השתמשו הסופרים במלה זו לגון האפר, grau; gris; gray: מראה דשן אמוץ (בן זאב אוצה"ש, חלק גרמני עברי ערך גרוי). מראה גזעו (של הערמון) אמוץ (י שינה' תוה"א הצמ' שנ). מראהו (של העוף כוס) ממעל בלול משחרחר עמוק ועל חזהו אמוץ חור (שם העוף, הכוס). החונק האמוץ וכו' הוא הגדול בין מיני החונקים אשר במדינתינו (שם, החונק). עליו (של אילן הערבה) ארוכים וצרים ממראה אמוץ (שם הצמח'). ויזוב ממנו מיץ חלבי לבן הנקפא ברוח למראה אמוץ ירוק (שם סי' רצה).
1 לא נתברר היטב מקורו.
2 אמר ריב"ג: אמוצים אדומים כמו חמוץ בגדים. ויש מי שפירש בו מראה הדשן ואל ענין זה נטה גם המתרגם באמרו קטמין. והרד"ק העתיק דברי ריב"ג, ובפרוש לזכר' נטה אחרי התרג' וכתב וז"ל: אמוצים אמר בו התרגום קטמנין ר"ל שמראיהן כמראה הדשן. ע"כ. ודומה לו, לפי דעת קצת, רָמץ בארמ', ובא א במקום ר, כמו אֶמש רֶמש (בן זאב). וכן בערב' לגון האפר רמאד'י رَمَاذِةّ. וכן תרגום השבעים קטמנין שהוא גון האפר. והולג' תרגמה אמצים fortes, ר"ל חזקים, ובמשמעה זו פרש גם ראב"ע עצם מלת אמצים אלא שהוסיף וז"ל: והוא גון התקיף ונראה למרחוק יותר מכל הגונים. ע"כ. וכונתו לגון האדֹם כמו שכתב בפרוש בפסוק ז': והאמצים הם האדמים. גזנ' פרש אמץ כמו אבוץ أَبوص בער' ופרושו סוס חרוץ וזריז. והחכם לגרד (Uebers. 29), פרש אָמֹץ כמו מָאֹץ, והוא מאצ مأص בער' גמל לבן. ויש סבר' כי המלה אמצים נוספה אח"כ בפסוק כדי לבאר את השם ברודים, ובפס' ז' צריך להיות במקום והאמֻצים והאדֻמים. ומנחם אמר רק כי אין אמצים מענין חזק, אך לא פרש יותר. — עכ"פ רוב המפרשים הקדמונים נטו אחרי התרגום וכן רשי, ועפי"ז השתמשו בו במשמעה זו קצת הסופרים.