אמץ
1, ממנו אַמִּיץ, °אֲמִיצוּת, אֹמֶץ, וי"א גם אָמֹץ, אֲמֻצִּים, אָמֵץ וכו', *אָמַץ וי"א גם אַמְצָה, מַאֲמָץ.
1 שרש עברי ואין אח לו במשמעה זו בשום אחת מהלשונות השמ', זולת אשור' שהיה בה אולי שרש זה ושמש אולי במשמ' לחץ ודחק ורעב. וי"א כי דומה לו בערבית אבצ أَبِص שמשמע' היא: היה (הסוס) חרוץ וזריז. ואולי אַמִצַ' أَمِضَ ר"ל החליט ולא ישים לבו למה שיאמרו הבריות (לשאן אלערב).