— פ"ע, עב' אָמַצְתִּי אֲמַצְתֶּם, עת' אֶאֱמַץ, תֶּאֱמַץ, יֶאֱמְצוּ, צו' אֱמַץ, — היה אמיץ, היה חזק בגופו וברוחו stark sein; être fort; be strong: ולאם מלאם יֶֽאֱמַץורב יעבד צעיר בראש' כה כג. חזק וֶאֱמַץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ דבר' לא ז. חזקו וְאִמְצוּ אל תיראו ואל תערצו שם שם ו. רק חזק וֶאֱמַץ מאד לשמר לעשות ככל התורה יהוש' א ז. יצילני מאיבי עז משנאי כי אָמְצוּ ממני ש"ב כב יח. ויכנעו בני ישראל בעת ההיא וַיֶּאֱמְצוּ בני יהודה דהי"ב יג יח. — *אָמַץ הלב, — כמו אִמֵּץ: משרבו צרי העין וטורפי טרף הן הן שופכי דמים רבו אומצי1 הלב וכל אחד ואחד קופץ יד מחבירו תוספ' סוט' יד ז.
— פָעו', °אָמוּץ, — נבחר, נועד: אָמוּץ (בחדש ניסן) לעורר מרדם ישנים מוס' פ' החדש, ראשון.
— פִע', אִמֵּץ את פלוני, — עשהו אמיץ, חזק אותו, נתן לו כח גשמי או רוחני שיעמד נכון ולא ימיט, jem. stärken; rendre qqn. fort; strengthen: וצו את יהושע וחזקהו וְאַמְּצֵהוּ דברים ג כח. אל תשתע כי אני אלהיך אִמַּצְתִּיךָ אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי ישע' מא י. אֲאַמִּצְכֶם2 במו פי איוב יו ה. ויחזקו את מלכות יהודה וַיְאַמְּצוּ את רחבעם בן שלמה דהי"ב יא יז. אשר ידי תכון עמו אף זרועי תְּאַמְּצֶנוּ תהל' סט כב. — וברכים, זרוע, וכיוצא בזה: חזקו ידים רפות וברכים כשלות אַמֵּצוּ ישע' לה ג. כושל יקימון מליך וברכים כרעות תְּאַמֵּץ איו' ד ד. חגרה בעוז מתניה וַתְּאַמֵּץ זרועתיה משלי לא יז. — אִמֵּץ את כחו: ואבד מנוס מקל וחזק לא יְאַמֵּץ כחו וגבור לא ימלט נפשו עמוס ב יד. גבר חכם בעוז ואיש דעת מְאַמֶּץ כח משלי כד ה. רבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהי לו צרים מלמעלה סנהד' מד:. אִמֵּץ את לבו, נתן רוח גבורה לפלוני לעשות או לא לעשות דבר, ermutigen; encourager; encourage: ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וְאִמֵּץ את לבבו למען תתו בידך דבר' ב ל. — אִמֵּץ לבו מן דבר, ר"ל הקשיחו שלא לעשות הדבר: לא תְּאַמֵּץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו שם יה ז-ח. ויקש (צדקיהו) את ערפו וַיְאַמֵּץ את לבבו משוב אל ה' דהי"ב לו יג. משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות סוטה מז:. — *אִמֵּץ את עצמו בדבר, עסק בדבר בכח והתמיד בו, sich anstrengen; s'efforcer; exert o.s.: ריש לקיש אמר המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה סנה' מד:. — °אֵמֵּץ את ידו וכיוצא בזה על, לחץ אותה בכח על: ונתן (אברהם) רגליו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה כדי שלא תבעט ואמץ את זרועו ואת שתי ארכובותיו עליו פרקי ר"א לא. — ובדבר לא בע"ח, עשהו חזק, נכון, שלא ימוט: בְּאַמְּצוֹ שחקים ממעל משלי ח כח. ויעמידו את בית האלהים על מתכנתו וַיְאַמְּצֻהוּ דהי"ב כד יג. ומה שמאמצו זה (את הפרוש הנזכר שם) אצלו אמרו אח"כ, וכו' ר"י אבן תבון, השרש' לריב"ג, נשא. — אִמֵּץ אילן נטע, שתל, pflanzen; planter (arbre); to plant: ויקח תרזה ואלון וַיְאַמֵּץ לו בעצי יער נטע ארן וגשם יגדל ישעיה מד יד. הבט משמים וראה ופקד גפן זאת וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אִמַּצְתָּה1 לך תהלי' פ יה-יו. — ובמש' בחרת, יעדת: ראשון אִמַּצְתָ לפרח שושנים מוס' פ' החדש. — ונהגו קצת הסופרים לאמר: פלוני °אִמֵּץ את פלוני לבן או לבת לו, ר"ל לקח ילד זר וקבלהו לבן או לבת לו, adoptieren; adopter; affiliate. — °אִמֵּץ את המעים, הפך מן שִלְשֵל, הקשה וקמט המים שבהם ועשה היציאה קשה, hartleibig machen; constiper; constipate: ודברים שמאמצין את בני מעים כגון רמונים ופרישים ותפוחים רמב"ם, הלכות דעות, ד ו.
— הִפ', הֶאֱמִיץ, עת' יַאֲמִיץ, יַאֲמֵץ, כמו קל: חזק וְיַאֲמֵץ1 לבך תהל' כז יד. חזקו וְיַאֲמֵץ לבבכם כל המיחלים לה' שם לא כה. — והשתמשו קצת הסופרים בהפעיל זה במקום פִעל: שהרי בשביל כן שתקבל את מנחתי אאמיץ עצמי לראות פניך חזקוני וישלח לג ח.
— פֻע', אֻמָּץ, אל נא למען אב אֻמָּץ ממוצאי עלילה על מים הושענות להוש"ר.
— התפ', הִתְאַמֵּץ, ואחריו פעל עם ל בראשו או שם עם ב בראשו, — א) עשה בכל כחו בדבר, sich anstrengen; s'efforcer; exert o.s.: והמלך רחבעם הִתְאַמֵּץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם מ"א יב יח. — °הִתְאַמֵּץ בדבר, נשען עליו בחזקה: ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע רש"י מגי' כב:. — ב) עמד על דעתו בחזקה באיזה דבר, beharren; insister; insist: ותרא (נעמי) כי מִתְאַמֶּצֶת היא (רות) ללכת אתה ותחדל לדבר אליה רות א יח. — וגם בהחלט בלי פעל שני: בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו רש"י שבת קנג.. האמת שאין להתאמץ ולהתעצם בקושיות אלו כללים בסוף ספ' תחלת חכמה יב:. טענות חזקות נתאמץ בהם גאלינוס רשב"צ דוראן, מגן אבות, חלק יעקב ג. — ג) עם על, התאמץ על פלוני, התקומם עליו, sich empören; se soulever; to revolt: ויקבצו עליו (על ירבעם) אנשים רקים בני בליעל וַיִּתְאַמְּצוּ על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם דהי"ב יג ז. — ועם נגד: וכן גם כן בעלי הפשט וכת המתפלספים מאנשי אומתם יתאמצו נגד אלה יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה יג.. — ד) °התחזק וקבל אמץ רוח, Mut fassen; s'encourager; take courage: ויסיתנו בדבריו להאמין במאמריו ולהצדיק שקריו והתאמצנו בעצתו וימשכנו בעבות אמרתו ר"י אלחריזי, איתיאל יב. — ה) התנגד לבקשת אדם, מאן לשמע לו, widerstehen; resister; resist: שנאה החושק למתאמצת עמנואל, מחב' ה. — ו) °התאמץ בפלוני, דבק בו בכל כחו: אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יִתְאַמֶּץ בך תפל' מוסף ר"ה, אתה זוכר. והיודע ועד יודע כי הנפש בכם מתאמצת ולרוץ עדיכם מתרוצצת ר"י הלוי מכת' לחכ' נרבונא, האסיף תרנד. ותתאמץ בי ותאמר החביאני נא בצלך א מפו, אשמת שמרון ה. ואנכי התאמצתי באישי ידך הגדתי לו כי לא אתנהו לרדת אל המלחמה שם ח. — ז) °בהחלט, משתדל בחזקה באיזה דבר: ונמצאת מתאמץ ובוטח על עולם שאינו שלך בחי' עול' טו לב. — ח) °נתאמצו המעים, verstopft werden; se constiper; become costive: ובמה ירפה אדם מעיו אם יתאמצו מעט אם היה בחור יאכל בבקר מלוחים וכו' רמב"ם הלכ' דעות ד יג. ועי' חזק, כח.
1 בגמ' בבלי במקום זה מאמצי הלב.
2 נשמרה תנועת חירק הקדומה של מ ע"פ בהויתה אולי מפני אות צ השנית שלאחריה. בקצת כ"י מתג תחת המם. ובקצתם אַאֲ- (מיכא').
1 את השם בן כבר פרשו הקדמונים, בחוש הלשון הדק שלהם, במשמ' ענף וסעיף האילן, עי' ערך בן. ולכן אין ספק כי הפעל אִמֵּץ הוא הכפל לפעל נטע, ואעפ"י שאין בשאר הלשונות האחיות חבר למשמעה זו. ואולי קצת קרוב לזה פעל נצב نَصَن בערב' שמשמש גם במשמ' נטע, שתל.
1 יש סברים שצ"ל וְיֶאֱמַץ, אך אפשר גם הפעיל, כמו האדים ברט, ZDMG, 43.