1, ש"ז, סמי' אֲסִיר, לנק' אֲסִירָה, מ"ר אֲסִירִים, -רוֹת, – מי שהוא אסור בבית האסורים, Gefangener; prisonnier; prisoner : ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל הָאֲסִירִם2 אשר בבית הסהר (ברא' לט כב). ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אֲסִורֵי3 המלך אסורים (שם שם כ). שם תבל במדבר ועריו הרס אֲסִירָיו לא פתח ביתה (ישע' יד יז). תבוא לפניך אנקת אָסִיר (תהל' עט יא). שם (בקבר) רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח יחד אֲסִירִים שאננו לא שמעו קול נגש (איוב ג יז=יח). לדכא תחת רגליו כל אֲסִירֵי ארץ (איכה ג לד). שלחתי אֲסִירַיִךְ מבור אין מים בו (זכר' ט יא). קורת החצים טמאה ושל אסירין טהורה (כלי' יב א). – ובהשאלה: שובו לבצרון אֲסִירֵי התקוה (זכר' ט יב).  – ואמר המשורר: בעודי אֲסִיר יצרי (ר"י הלוי).  – ועי' בית אסורים.