1, (גם בסמי', וי"א בסמי' אִסַּר), אֱסָר, כנ' אֱסָרִי, -סָרָהּ, מ"ר אֱסָרִים, -רֶיהָ, —  מה שאדם מקבל עליו בשבועה וכדומ' שלא לעשות כך או כך —  Enthaltungs gelübde; voeu d'abstinance; vow of abstin: ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה אסָּר בבית אביה בנעריה וגו' וכל אִסָּר אשר אסרה על נפשה יקום במד' ל ד-ה . ואם בית אישה נדרה או אסרה אִסָּר על נפשה בשבעה וגו'  וכל אִסָּר אשר אסרה על נפשה יקום וגו' כל נדר וכל שבעת אִסָּר לענת נפש שם יא-יד. כל מוצא שפתיה לנדריה וּלְאִסַּר2 נפשה  שם יג. ושמע אביה את נדרה וֶאֱסָרָהּ אשר אסרה על נפשה וגו' כל נדריה וֶאֱסָרֶיהָ אשר אסרה על נפשה לא יקום שם ה-ו. וקמו נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה שם ח. והקים את כל נדריה או את כל אֶסָרֶיהָ אשר עליה שם יה.