אִסָּר

1, (גם בסמי', וי"א בסמי' אִסַּר), אֱסָר, כנ' אֱסָרִי, -סָרָהּ, מ"ר אֱסָרִים, -רֶיהָ, —  מה שאדם מקבל עליו בשבועה וכדומ' שלא לעשות כך או כך —  Enthaltungs gelübde; voeu d'abstinance; vow of abstin: ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה אסָּר בבית אביה בנעריה וגו' וכל אִסָּר אשר אסרה על נפשה יקום במד' ל ד-ה . ואם בית אישה נדרה או אסרה אִסָּר על נפשה בשבעה וגו'  וכל אִסָּר אשר אסרה על נפשה יקום וגו' כל נדר וכל שבעת אִסָּר לענת נפש שם יא-יד. כל מוצא שפתיה לנדריה וּלְאִסַּר2 נפשה  שם יג. ושמע אביה את נדרה וֶאֱסָרָהּ אשר אסרה על נפשה וגו' כל נדריה וֶאֱסָרֶיהָ אשר אסרה על נפשה לא יקום שם ה-ו. וקמו נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה שם ח. והקים את כל נדריה או את כל אֶסָרֶיהָ אשר עליה שם יה.  



1 בערבי' אשַאר أَسَار, דבר שאוסרים בו.  והנה דעת Olsh. וכן Barth היא כי גם בעבר' היא בעצם משקל רפה אִסָר  ואמרו אִסָּר בסמך דגושה רק כדי לשמר על החירק הקצר, ולכן בנטיות נחטפה תנועת פה"פ. אך ריב"ג החליט כי אֱסָרָהּ אֱסָרֶיה הוא מן מוכרת אֵסָר או אֱסָר. אמר וז"ל: ואסרה אשר אסרה על נפשה הוא ע"מ ושערה לא הפך לבן וצריך לפי זה שיהיה ואסרה קודם שיצטרף אל הכנוי אסר (אֵסָר) ע"מ שֵעָר זהו ענין שאני בוחר בו יותר משיהיה משער שלל ודבר וזולתם ממה שהוא על משקלם.  ויתכן שיהיה קודם שיצטרף אסר ע"מ דבש וכתב וזמ.

2 בהרבה כ"י סמך בקמץ.