*1, -לָא, – ספסל של ברזל מחֻפה עור לשבת עליו בבית הכסא: האסלה2 טמאה מדרס וטמא מת פרשה העור טמא מדרס והברזל טמא טמא מת (כלים כב י). עור האסלא (תוספת' כלי' ב"ב א יד).
1 מרומית sella, ופרש ר"ח (שבת קלח.) אסלה הוא ספסל של ברזל ועליו עור נטוי לשבת עליו. ע"כ. וכן הערוך וז"ל: אסלה הוא ספסל של ברזל וכו' נטוי עליו עור נקוב באמצע בשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי. ע"כ. ובשם ר' נסים גאון הביא וז"ל: וכך שמענו כי בארץ יון יש להם כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוס הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים ליושב לעשות צרכיו לישב עליהם לפיכך עושין כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כלו ותופסין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופונה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קוראין אותו סילא. ע"כ. רש"י (שבת קלח.): עשוי כעין כסא ועור פרוש עליו נקוב. –
2 כך בנוסח' ובמשנה עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם וז"ל: אסלה כרסי מן חדיד ופיה מוצ'ע יג'לם עליה ללגאיט יג'על פי אלמסתרחאת ועליה גטא מן ג'לד יסתר בו. ע"כ, ור"ל כסא מברזל ובו מקום לישב עליו לעת הצורך ויניחו אותו בבית הכסא ועליו מכסה מעור לכסות אותו. הערוך גורס סלא, ובכ"י קויפמ' הַסַּלָה.