1, ש"נ, מ"ר אֲסֻפּוֹת, – א) ראש המסמר, Kopf eines Nagels; tête de clou; head of a nail : דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועי' בעלי אֲסֻפּוֹת2 קהל' יב יא. ולכן דימה החכם דברי החכמים למסמרות הנטועים הראשים ולא ליתר המסמרות שאין להם אסופות (דונש בן לברט, תשוב' על מנח'). כמסמרות נטועים כמו הבעלי אסופות מהם שיש בראשם אסופות ברזל אשר בו יוכל החפץ להוציאם לאור בצבת או בזולתו (ספורנו, על פסוק זה). – ב) עי' אֲסוּפָה.
1 עי' הערה שלקמן.
2 מנחם בן סרוק בחוש הלשון שלו שם את בעלי אסֻפּוֹת תאר למסמרות, אמר וז"ל: אומרים בעלי פתרון כי מלה זאת מגזרת סף השער (יחזק' מ ז) ואמות הספים (ישע' ו ד), נראין דבריהם לפי הענין, ולפי דקדוק המלה אינו כן. כי אמנם יתכן להיות פשר כמשפט מכתבה. אספות מגזרת אסופה הם המסמרות המאספים את הלוחות ומחזקים את הדבק היטב למען לא ימוט, להם נדמו רועי ישראל ושטריו ולהם נמשלו דבריהם, ודגשנות הפה יורה על ענינה כמו אֲפֻדָּה, אֲגֻדָּה, עֲבֻדָּה, והדלתין האלה ובלעדיהן אם ירפיון במלים נעשו פעולים ואם ידגשון נעשו מפעלים. ע"כ. ועל זה השיג דונש בן לברט ויאמר: ולא יתכן פתרונך מפני מה אמרו בעלי אספות ולו היה כאשר דמית היה על המחוקק לחקות וכמסמרות נטועים אסופות ובאמרו בעלי אסופות ידענו כי האסופות הם שמות ראשי המסמרות, ולכן דימה החכם דברי החכמים למסמרות הנטועים הראשים ולא ליתר המסמרות אשר אין להם אסופות. וכמוצא ענין בעלי אסופות למורג חרוץ חדש בעל פיפיות וכאשר הפיפיות מעשה המלאכה במורג כן האספות מעשה מלאכה במסמרו'. ע"כ. א"כ בגוף הדבר הסכים גם דונש כי בעלי אספות שיך למסמרות, אלא שהשיג על מנחם שעשה את אספות תאר, והקשה למה המלה בעלי, ובזה צדק דונש ממנחם, ותלמידי מנחם עמלו לשוא להצדיק את רבם. וכמו"כ היה לשוא עמלו של רבנו תם בהכרעותיו בענין זה, ואין ספק בדבר כי פרושו של דונש הוא היתר מתישב על מליצת הכתוב, ורש"י בשכלו הזך הסכים על פרושו של דונש וכתב לאמר: בעלי אסופות מסמרות שיש להם גלגלת, כן פירשו דונש בן לברט. ע"כ. ונראה כי גם ריב"ג האמיר בעלי אספות להמסמרים ואמר: ויתכן שיהיו ממנו בעלי אספות ויהיו פירושם בעלי תפישה והכנסה, ממש כדברי מנחם, אע"פ שבדחק אפשר לאמר כי כונתו לחכמים בעלי תפיסה. וכן פרש גם רבי בחיי הדיין בעל חו"ה, אמר (פתי' לשער הבחינה) וז"ל: ודמה אותם (את דברי החכמים) למסמרות נטועים בעלי אסופות בעבור קיום עניניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם. ע"כ. רק אח"כ הוסיף עוד פרוש אחר, עי' פה לקמן. ואעפ"י שהבאים אחריהם, וכל החדשים שבו לדעת הקדמונים שבעלי אספות הוא תאר לחכמים, מ"מ פרושם של מנחם ודונש הוא פרוש נאה מאד, והסכמת רש"י מוסיפה לו כח, וכן פרש גם הרב ספורנו, כמו שהובא בפנים, וכבר השתמשו דונש וספורנו בהמלה אסֻפות לראשי המסמרים וכתב דונש: לא כשאר המסמרות שאין להם אספות, וספורנו: ויש בהם (בהמסמרו') אספות ברזל להוציאם בצבת. כ"ז קובע את המלה אֲסֻפָּה כשם לראש המסמר, להגלגלת שעליו, כמו שאומר רש"י, ור"ת קורא לו שושנה. – ושאר המפרשים פרשו אסֻפות במשמע' אסֵפות. ראב"ע: הם הלוקטים מספרים רבים ויחברו מחברות. והביא גם ר' בחיי הדיין בעל חו"ה פרוש זה, ואחרי שהביא את דברי המקרא באופן שהמלים בעלי אספות הן תאר למסמרים הוסיף ואמר: וכבר פירשו בבעלי אסופות בעלי החבורים. ר"י קמחי פרש: אסופות לשכות הישיבות שחכמים נאספים שם, וכמוהו באספי השערים לשכות קטנות עשויות לשוערים (ספר הגלוי). והרד"ק אמר: פירושו דברי בעלי אסופות וקורא לחכמים בעלי החבורים בעלי אסופות לפי שאוספים דברי החכמים בחבוריהם. ע"כ. ובמשמעה זו פרשו כל החדשים. והסופרים השתמשו בצרוף הזה בעלי אסופות במשמ' מחברי ספרים.