* 1,  אַסְתְּנֵס, אסטניס, —  א)  חלש, קצת חולה, schwach, kränklich; faible, maladif; feeble health: רחץ (רבן גמליאל) בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר בני אדם אסטניס אני ברכ' ב ו. אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן  כדי שתפוג צינתן יומא ג ה. מערבין לחולה ולאיסטנס במזונו תוספ' עירו' ט ד. —  ב) בהשאלה,  אנין הדעת, מפונק, שנפשו סולדת מדבר מאוס: ומעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן ונתן לתלמידו ואותו תלמיד איסטניס היה ולא רצה לשתות ומת בצמא תמיד כז:. כל ימי עני רעים זה אסתניס וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו יפה סנה' ק:. —  ומ"ר: מטלטלין את האיסתניסין ירוש' ביצה א ס ג.. מפני אסתנסים מד"ר בראש' יא.