1, פ"י, עתיד אֶאֱסֹר, יֶאֱסֹר, יֶאְסֹר, יַאַסְרֵהוּ. צווי אֱסֹר, לֶאֱסֹר, לֶאְ-, לֶאֱסָרְךָ,  — א) קשר דבר אל דבר אחר לבלתי יזוז ממקומו, binden, anbinden; attacher; to tie: אֹסְרי2 לגפן עירה (ברא' מט יא). וַיֶּאְסֹר אזור במתניהם (איוב יב יח). — ב) קשר איש בחבלים, בחבלי ברזל, ;fesseln; lier qqn.  to bind: ויקח מאתם את שמעון וַיֶּאֱסֹר אתו לעיניהם (בראש' מב כד). לֶאֱסָרְךָ ירדנו וכו' אָסֹר נֶאֱסָרְךָ ונתנוך בידם וכו' וַיַּאַסְרֻהוּ בשנים עבתים חדשים (שופטי' יה יב=יג). וַיַּאַסְרוּהוּ בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים (שם יו כא). ידיך לא אֲסֻרוֹת ורגליך לא לנחשתים הגשו (ש"ב ג לד). והוא אָסוּר באזקים (ירמ' מ א). — ג) רתם בהמה בעגלה, בעֹל, במרכבת המלחמה,  anspannen; atteler; bind animals to a vehicle: וַאֲסַרְתֶּם את הפרות בעגלה (ש"א ו ז). ויקחו שתי פרות עלות וַיַּאַסְרוּם3 בעגלה (שם י). אִסְרוּ הסוסים ועלו הפרשים (ירמ' מו ד). — וגם אסר את המרכבה: וַיֶּאְסֹר יוסף מרכבתו (בראש' מו כט). וַיֶּאְסֹר (פרעה) את רכבו (שמות יד ו). דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה אבל פרעה הרשע הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו וכיון שראו גדולי מלכות עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם (מכי' בשלח א). — ד) אָסַר המלחמה, התחיל את המערכה, die Schlacht eröffnen; engager la bataille; begin the fight: ויאמר (אחאב) מי יֶאְסֹר המלחמה (מ"א כ יד). וַיֶּאְסֹר אביה את המלחמה בחיל גבורי מלחמה (דהי"ב יג ג). — ה) בהשאלה אָסַר אסּר על נפשו, אָסַר איזה דבר על נפשו, קבל עליו שלא לעשו' איזה דבר,  Enthaltungsgelübde machen; faire voen d`abstinance de qqch; to bind o.s. with a vow: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לֶאְסֹר אסר על נפשו לא יחל דברו (במד' ל ג). ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אָסְרָה על נפשה (שם ה). או מבטא שפתיה אשר אָסְרָה על נפשה (שם ז). כל אשר  אָסְרָה  על נפשה יקום (שם י). — ובלי על נפשה: ואשה כי תדר נדר לה' וְאָסְרָה אסר בבית אביה (שם ד). — *אסר א"ע, התחַיב: אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם (מד"ר ויקרא כג). — ו) *אסר דבר פלוני, צוה להמנע מהדבר, שלא לעשות הדבר, verbieten; défendre; interdict: ב"ש (בית שמאי) מתירין הצרות לאחין וב"ה (ובית הלל) אוסרין  וכו' אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין  אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה (יבמ' א ד). מה בא לאסור  (ירוש' מגיל' א ע ג). לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד (חול' צו.). מה שאסרתי  לך התרתי לך אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה אסרתי  לך גיד הנשה בחיה והתרתיו לך בעוף אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים (מד"ר ויקר' כב). — ועם כנו': אוסרכם אני (תוספתא שבו' ג ז). — ובינו', *אָסוּר, *אֲסוּרָה: שאבל אסור לרחוץ (ברכות ב ו). שם המפורש אסור לומר בגבולים (ספרי, נשא פיס' לט). אסור להתענות (ירוש' מגיל' א  ע ג). — אמר לו בני מכאן ואילך אתה אסור (ספרי, פנחס פיס' קלד). — ועם שם אחריו עם ב לפני השם: אסור  אדם בצרת קרובת חלוצתו (יבמ' כז.). יודע אני שהנזיר אסור ביין (נזיר יא.). ואסור  (האבל) ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל (שמח' ו א). שאסור בהספד (ירוש' מגי' א ע ג). — וביחס להדבר: אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים (כלא' ט א). הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורים  זה עם זה (שם ח ד). הפרוטיות אסורות (שם שם ה). כלאי הכרם אסורין מלזרוע (שם ח א). טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה  אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג (שם שם ב). ביצה בס' והיא אסורה בס' ואחת והיא מותרת  (חול' צח.). ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם כולן אסורות (שם). — ועם ל הגוף: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה (קידו' מא.). אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה (שם). — ובלי גוף, אסור לאכל, אסור לדבר, וכו': אסור לרכוב ע"ג פירדה (תוספתא כלא' ה ו). אסור לקיימן (המים שנתגלו) מפני סכנת נפשות (שם שבת יד ט). — ז) גרם אסור: המוכר פירות בסוריא ואמר משל א"י הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (דמאי ו יא). זה וזה (עציץ נקוב ושאינו נקוב) אוסרין (כלא' ז ח). הכבד (שבשלה עם בשר אחר) אוסרת  (תרומ' י יא). עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם וכו' עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם  (סוט' ו ג). האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה איני אשת איש נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (תוספתא כתוב' ב ב).  — ועם על: אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר (עירוב' פה.). — ח) *מנע אותו בכשוף וכדומה מלעשות דבר: האומר אל תפשיל ידך לאחוריך שלא תאסר עלינו מלאכה הרי זה מדרכי האמרי (תוספתא שבת ו ט). — ובפרט °עשה בכשוף שלא יוכל לבעול אשה: פנוי הנושא אשה ואינו יכול לבעול אותה והיא בבתוליה והוא אומר אסרו אותי הריני בודק את עצמי באשה אחרת (רב האי גאון, תורתם של ראשונ' הורויץ, מחב' ב יט). לאסור, קח מצמר טלה חי ועשה ממנו חוט וקשור בו ג' קשרים ואמור על כל קשר ג' שמות אלה שורה שורה שורה שבור קשרתי אני פלוני על משכב פלוני וכו' ולא יוכל לשכב עם אשה עד שאני פב"פ אתיר אלו הקשרים וכו' (ראב"ע, ספר הנסיונות, כ"י פריז ו יא).

— נִפ', נֶאֱסַר, — א) שאסרוהו בחבלים, בבית האסורים וכדומה: אחיכם אחד יֵאָסֵר בבית משמרכם (בראש' מב יט). ואתם הֵאָסְרוּ  (שם שם יו). ובמה תֵאָסֵר  לענותך ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים (שופט' יו ו=ז). לשונך שים בפיך נאסרה וכאלם היה בין החבורה (מוס' הלש' לרב האי, פסוק קא). — ב) *שאסרו התשמיש בו, verboten; défendu; become forbidden: הכבד (שבשלוה עם בשר אחר) אוסרת ואינה נאסרת (תרומ' י יא). קטנה שזינת אין לה רצון להיאסר על בעלה (ירוש' סוט' ב יז ד). על ידי שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת (שם ה כ.). — ג) °שאסרוהו בכשוף: לאדם הנאסר ולא יוכל לשכב עם אשתו (אסף, כ"י מינכן 84).

— פֻע', אֻסַּר, — אסרוהו בכבלי ברזל וכדומה, לֻקח בשבי, gefesselt werden; être lié; chained: כל נמצאיך אֻסְּרוּ יחדו (ישע' כב  ג).