1, פ"י, אֲפַדְתֶּם, עתיד אֶאְפֹּד, יֶאְפֹּד, – עם לו אחריו ועם ב של הדבר הנאפד, – התקין ותכן, richtig, anpassen;ajuster; adapt: והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן וְאָפַדְתָּ לו בחשב האפד (שמו' כט ה). ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד וַיֶּאְפֹּד2 לו בו (ויקר' ח ז).  – ובהשאלה, במליצה, אפד מלוכה, וכדומה: ועד שחק רומה וְתֶאְפֹּד מלוכה (ר"א קליר, אדרת מלוכה, א ר"ה).  – ופאר: אדוקי אש באימה יאפדוך  (יוצ' יוה"כ, כי אדוקי אש). – ותכן: אפדתה אהלי רום למכון (משולם בר"ש). ויאפדו את ההיכל במעילים (שריד ופליט, מן ספר החשמונ' דף יא, קבץ על יד כרך ז).

– ובפעול: אפודי שש לאל שונא שש אומרים קדוש (ר"י אביתור3. תמימים בעודם בסין רפודים שבוץ עדי עדיים אֲפוּדִים (קרובות לפרשת זכור).  ולבשה האדמה שש ורקמה ועשתה משבצות זהב רפידות וכל מזרע יאור תשבץ כאלו נאות גשן בחשן הם אפודות (ר"י הלוי, הפשט הזמן). ערבות קול ומנעימות זמר בחשב חן וכל יופי אפודים  (משה אדרעי, לקו' קדמ' כג). צר לי עליך שמעון אחי אפוד מועצה (אודך ה' כי אנפת, מחז' רומני, יוה"כ). אלוף מסֻבל בהוד אֲפוּדִים בידיו גלילי זהב עמודים (קרוב' א שבועו').

 – נפע', נֶאְפַּד, בהשאלה: נאפד נקמה (תהלה אתה הוא אלהינו, ב ר"ה).

– פִע', °אִפֵּד – פֵאר: אהללה אלהי אשירה עזו אספרה כבודו אאפדנו מלוכה (ר"א קליר, מוסף א ר"ה). תקף ענניו אִפְּדָהּ  (את  אֻמת ישראל) בכבוד (הוא, אלופים, תפא' שיב' לצונץ). אִפֵּד אפריון אהליו אבני יקרה מסכתו (שבת ה אחר פסח). וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו (רש"י שמות כח ח).  – ושה"פ אִפּוּד: הדר כיהון אִפּוּדַיִךְ (רשב"י, שבת חוה"מ פסח).

– פֻע', °אֻפַּד: אֻפַּד מאז לשפט היום בחון מעשה כל יום (ר"א קליר, מוס' א ר"ה). המאופדת  בין שני הכרובים (סד' אליהו רבא, מהד' איש שלום, פר' יב). יכובדו יאופדו אפודת טכס חתנים (מחזור ויטרי, דף 595).

– הִפע', ° הֶאְפִּיד: אַאְפִּיד נזר איום בשלוש קדושה ביום (ר"א קליר, א ר"ה).