אֲרֻבָּה

1, ש"נ, מ"ר אֲרֻבּוֹת, — א) פתיחה בגג הבית בתקרה שבין בית ועליה, יבוא דרך בו האור, יצא העשן וכדומה, Dachluke; lucarne; opening in the roof: כמץ יסער מגרן וכעשן מֵאֲרֻבָּה הושע יג ג. משילין פירות דרך ארובה ביום טוב ביצה ה א. ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור אהל' י א . ארובה שבין הבית לעליה תוספתא שם ה ט. פעם אחת לא מצא (הלל) להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה (על הגג) ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון וכו' הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה  יומא לה: — ומ"ר: ארובות זו על גב זו אהל' י ד.  בית וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו וארובה אחרת יש באמצע תקרת העלייה והארובות מכוונות זו למעלה מזו בין שיש בארובות פותח טפח וכו' רמב"ם טומאת מת א ג. — ובמליצה: ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וַאֲרֻבּוֹת השמים נפתחו בראש' ז יא. ויען השליש את איש האלהים (אשר אמר כי יהיה סאתים סלת בשקל) ויאמר והנה ה' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים היהיה כדבר הזה  מ"ב ז יט. כי אֲרֻבּוֹת ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ ישע' כד יח. אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די מלאכי ג י. — ובהשאלה, חלל מושב העינים: וחשכו הראות בָאֲרֻבּוֹת קהל' יב ג .—  ומשל: כסומא בארובה ב"ב יב:, ר"ל מצא את הפתיחה במקרה ולא בכונה.  מצאתי מעט כבארובה סומא הקד' שמן המאור, בסוף חות יאיר. — ב) כעין פתיחה בכותל, מקום מושב יונים, Taubenloch; boulin; dove-hole: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל אֲרֻבֹּתֵיהֶם ישע' ס ח. היה תור זכר ונקבה ויאספו להם חטים בימי הקיץ ומלאו ארובה אחת משלי  סנדבר. לבי לעלמה אהובה יעוף ברב חבה ידמה ליונת ארובה תצא וגם שבה ר' סעדיה בן יוסף, מטמ' מסת' ג.  — ג) בכלל פתיחה באמצע איזה דבר, בלוח, בדלת, Öffnung; ouverture; aperture: כמה ארובות יש בדלת יומא עו. קודרה (את המוראה) בסכין כמין ארובה זבח' סה. .



1 משקל אֲגֻדָּה, אֲלֻמָּה. ומקורו לא ידוע לנכון. קצת החכמים (גנז' ואחר'), אומרים כי מקורו הוא בפעל ארב ارب בערב' במשמ' עשה קשר, מפני שלפי דעתם הארֻבה היא סרוגה כמו שבכה. אבל זה אינו, כי הארבה היא פתיחה בלי כל סריגה, כנרא' מהשמוש במשנה.

חיפוש במילון: