ב. אֹרֶב

° 1, ש"ז, —  שרש הפחד, מקום חבורו להירך,   Leistengegend; aine; groin: כמורסת האורבים הם אינגש וכו' זרע הלפת על מי שיש בו מורסות האורבים יועילו אליו (ראב"ע, ספר הנסיונות, כ"י פריז ה ה). היתר טוב שישב העלול על קצה עצהו וכו' ותגביה ארכובותיו מעט למעלה אל האורבים (קאנון ג יט ב ז). ראוי שיקשרו הידים משרש הזרועות והרגלים משרש פחד הירכים אצל האורבים (שם ג כא ג ב). וכשיתרפה תחת מתניה (של ההרה) ויתנפחו אורביה ויתחזק פתיחת האורבים הנה אין בינה ובין המליטה כי אם מעט (שם ג כא א יז). ומה שיוחש הכאב והעקיצה ישתתף בו גם הערוה והחולבים וכפות הירך והאורבים (שם ג כא ד ח). והכאבה במתנים והאורבים עם הערוה (שם ג כא ד ו). שהיה באדם חבורה והיתה שקיעתה קרובה מן האורב הוא אונגי ופיה קרובה מן הארכובה (שם ד ד א ח). ואי אפשר שיכפף רגלו אצל האורב ותראה האורב נפוח במורסא כי ראש הירך נתקע בו (שם ד ה א כה).



1 בערב', ארביה أَر۫بِيَّة, במשמעה זו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים