* 1, ש"ז, מ"ר אֲרִיסִים, — מי שעובד שדהו של אחר בכך וכך מתבואת האדמה, למחצה, לשליש, ולרביע, Pächter; tenancier; tenant : האריסין והחכירות (בכור' א ב). ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא (חלה ד ז). מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע (ב"מ ה ח). והשותפין והאריסין ןהאפיטרופין אין להם חזקה (ב"ב ג ג) לוקח הימנו ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס פטור (תוספ' כתוב' ט ג). האריסין והחבורות והמוכר קמתו לחבירו (שם פאה ג א). למלך שהיה לו שדה ונתנה לאריסים התחילו האריסים נוטלים וגונבים אותה (ספרי, האזינו שיא). אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה (ירוש' ב"ב ג יד.). רב הונא אמר באריס לעולם אבל באריס לשעה יש לו חזקה (שם). לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות ומכבד למלך את הסייפות (מד"ר בראש' כב). למלך שהיה לו שדה בור אמר לאריס לך פרנסה ועשה אותה כרם הלך האריס ופרנס אותה שדה ונטעה כרם הגדיל הכרם ועשה יין והחמיץ כיון שראה המלך שהחמיץ היין אמר לאריס לך וקוץ אותה מה אני מבקש מן כרם עושה חומץ אמר האריס אדוני המלך כמה יציאות הוצאת על הכרם עד שלא עמד ועכשיו אתה מבקש לקצצו (שם שמות מג). שני אריסים אחד היה נוטע אילנות ומקצצן (שם דבר' ז). אומרים אנשים האריס לבעל הקרקע משתעבד2. — ובכנוי: אריסיו וחכיריו (ירוש' מו"ק ג פ ב). משל למלך שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו בא אחד ואמר מי הוא זה אמרו לו אריסך הוא (מד"ר ויקרא ט)
1 בארמ' אריסא, וכבר דחה Fleischer בהערותיו ללוי את השערתו של לוי כי זו היא המלה העתיקה היונית οὕρος, והביא את השם הערבי אַרִישׂ, אִרִישׂ בדגשו' הריש, והפעל אַרַשׂ, היה אריס. אבל, דבר ברור הוא שזה הפעל נגזר מן השם אריס ואין למצא מקור להשם אריס גם בהשרשים הערבים (Frä. Frw. 127). וכבר גזר עליה יאקוט שהיא מלשון ערבית במקור נדפס "עברית" لغة عبراذية , והביא לשאן אלערב בשם אלאזהרי שאמר: אחשב אַרִישׂ ואִרִישׂ במשמ' אִכָּר הוא מלשון אנשי סוריה.
2 בארמ': אמרי אינשי אריסא למארי ארעא משתעבד (רי"ף פ"ה דב"מ קח:).