1, ש"ז, סמי' אשּׁה, מ"ר אִשּׁים, אִשֵּׁי, אִשַּׁי, – כנוי לקרבן, לקטרת שמקטיר להאלהות, Opfer; sacrifice: והקטרת את כל האיל המזבחה עלה הוא לה' לריח ניחוח אשֶּׁה לה' הוא (שמות כט יח). בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשֶּׁה לה' (שם ל כ). כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשֶּׁה לה' (ויקרא ב יא). והקטירו הכהן המזבחה לחם אשֶּׁה לה' (שם ג יא). ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשֶּׁה לה' (שם כב כז). לא תקריבו אלה (בעלי המומים) לה' ואשֶּׁה לא תתנו מהם על המזבח לה' (שם שם כב). זה הָאשֶּׁה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה (במד' כח ג). –  וסמי': אשׁה ריח ניחוח לה' (ויקרא א ט). – וסמי' רבי': והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשּׁי2 ה' (שם ד לה). שוק התרומה וחזה התנופה על אשּׁי החלבים יביאו (שם י יה). כי את אשּׁי ה' לחם אלהיהם הם (הכהנים) מקריבם (שם כא ו). – וכנ' רב': חלקם (של הכהנים) נתתי אתה מאשּׁי (ויקרא ו י). את קרבני לחמי לאשַּׁי ריח ניחחי (במדב' כח ב). אשּׁי ה' אלהי ישראל הוא נחלתו (של שבט לוי) (יהוש' יג יד). ואתנה לבית אביך את כל אשּׁי בני ישראל (ש"א ב כח). וכליל לאישים (זבח' ה ד).