אַשּׁוּחַ

* 1, ש"ז, מ"ר אַשּׁוּחִים,  — אילן גדול ירֹק תמיד ומוציא שרף,   Tanne; sapin; fir (tree): השתמשו בו בהעתונים, ומשתמשים בו המדברים  עברית בארץ ישראל.



1 משק' פַעוּל תַּפּוּחַ. ואולי אָשׁוּח, משקל אָפוּל, משרש שוח. בארמ' אשוחא: בארזי ואשוחי (שבת קנז.). ופרש ר"ח שם ארזים וברושים. והביא פרוש זה גם הערוך, והוסיף וז"ל: פ"א עץ הוא והוא נקרא בל"ע שוח ומהם עושים תרני הספינות הטובות והוא כמין ארז אלא שיאריך עצו יותר מן הארז והוא יותר סובל מהארז. ע"כ, בנוסחה המדיקה של כ"י ל"ד ו"ו וה"ב שהביא הערוך השלם. ולא נתברר לי מאין שאב הערוך פרוש זה, עכ"פ הוא העקר, כי באמת השם שׁוּח شُوح, שהביאו כבר Dozy , נהוג בלשון ערבי' ההמונית בסוריה וארץ ישראל להאילן הרשום בפנים.

חיפוש במילון: