1, ש"נ, מ"ר אֲשֵׁדוֹת, סמי' אַשְׁדּוֹת, – א) מקום של אֶשֶׁד נחלים: ההר והנגב והשפלה וְהָאֲשֵׁדוֹת (יהוש' י מ). ובערבה וּבַאֲשֵׁדוֹת (שם יב ח). ואַשְׁדוֹת הפסגה (שם יג כ). – ו°בכלל נחלים: מעטי אשדות המים אשר שמה יעלו בתוהו ויאבדו בימים החמים (שבילי עולם יט ג.). – ובמשמע' °תוצאות: אצל אשדות בריח הים (שם ט.). – ובמשמעת °אמת המים: התעלות והצינורות ואשדות הנגרות לפתחם (שם א יב:).– ב) °שפך מי נהר וכדומה, בפרט מן מקום גבוה למקום נמוך, Wasserfall; cataracte, chute d'eau; waterfall, catarct: גם באשדות המים אשר יתפזרו מאד בטפות דקות מרוב דחיקת האויר וכו' נראו ג"כ מיני קשת בהצבעים הנזכרים (למודי הטבע ליאוועל, צבעי הקשת). ואשדות מים (קלמן שולמן, מוסדי ארץ, אוסטרליה). פתע נעור הארי ובשצף קצף כידודי אש מעיניו יתמלטו ינהם כים כאשדה יזה קצף (יל"ג ספ' א, משל כג).
1 יש מכחישים במציאות יחיד זה, וחשבים אשֵׁדוֹת מ"ר מן אשד (Kö. II, 92). ואפילו המודים במציאות אשדה אמרו כי אשד ואשדה אחד הוא. וקצתם אמרו אשדות הפסגה הן מדרון הר הפסגה או רגליו. – והסופרים החדשים השתמשו בו במשמעת מי נהר וכדומה הנופלים ממקום גבוה למקום נמוך.