1 משק' אולי מן שׁוּחַ, משקל אָפוּל. דומה לשוחה, שיחה בעבר'. עי' במקומם. וכן באר' שווח ובסור' שחא, במשמ' בור.

2 כך הנוסח' בגוף הכ"י אשיח בם בהמונו, והם דברים בלי טעם. וכבר העיר שֶכטר (Sch. JQR X, 206, וכמו"כ ב"ס שו"ט, WBS, SchT) כי מנוסחה היונית נראה כי בפסוק זה נזכר הים, ובמקום אשיח כתוב בקצת נוסח' יונ' המלה λάϰϰος ר"ל אגם, ולכן הגיה שכטר כים במקום בם, ופרש אשיח מלשון שוחה שיחה בעבר' וארמ', במשמ' אגם, מקוה מים. והעיר Prof. Beavan, כי יש דמיון למלה זו במצבת מישע מלך מואב. שורה ט: ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. את. ה אשוח. ואב[ן] את קריתן. ובשורה כג: ואנך. בנתי בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האשו[ח למ]ין בקר[ב] הקר, — וכבר פרשו החכמים אשוח זה במשמ' ברכת מים, והסכימו עתה כל מפרשי בן סירא, פטרס, סמנד ואחרים, שזו היא גם משמ' המלה אשיח של ב"ס. ובאמת, אין ספק שאשיח בם היא הגהת המעתיק הקדו' של הכ"י, שנעלם ממנו משמע' המלי' אשוח כים, ולכן תקן אשיח בם, עפ"י הכתוב אשיחה בנפלאותיך. וזו המלה שיצאה לאור עולם עתה בהקלפים שהיו טמונים בהגניזה עכ"פ מאות בשנים, מעידה על אבן מישע שנמצאה לפני כשלשים שנה ושמלה זו כתובה שם, שאינה מזֻיפת, ואבן מישע מצדה מעידה על הכ"י של בן סירא של הגניזה שאינה מעשה ידי מתרגם מאוחר, שעכ"פ לא ראה את אבן מישע, ואיך עלה בדעתו להשתמש במלה אשוח שלא היתה נהוגה בלשון בזמנו.