*1, דָאי, — ראש השֵׁדים ומלכם, Asmodeus : וכיון שחטא (שלמה) טרדו אשמדאי (מד"ר במד' יא. וכשבקש השמיר היה מביא אשמדאי מלכא דשידי בשלשלאות של ברזל וטבעת שחקוק עליו שם המפורש והיה תפוס אצלו ימים רבים וכו' והתירו ושאל ממנו (אשמדאי) שיתן לו טבעתו שהיה חקוק בו שם המפורש וכו', וכשלקח הטבעת השליכו לים ובא דג א' ובלע אותו אז השליכו ארבע מאות פרסאות בארץ העמים וגרשו מעל מלכותו וכו' ותכף הכיר (שלמה) את הטבעת הזה (שנמצא בתוך הדג) ושם אותו באצבעו ותכף שב רוחו אליו ודעתו נתישבה עליו ועלה לירושלם וגרש את אשמדאי וישב על כסא מלכותו (מעשה בשלמה, ביהמ"ד ילינק ב). מיד אמר הקב"ה לאשמדיי מלכא דשידי לך אצל שלמה וטול חותמו מידו ונדמה כדמותו וישב על כסאו והיו סבורים ישראל שהוא היה שלמה וכו' מה עשה אשמדיי אותם ג' שנים עבר על נשיו של שלמה עד שבא אצל אחת מהן והיא פירסה נדה כיון שראתה אותו אמרה לו למה שנית מנהגך אשר היית נוהג בו מיד שתקה אמרה לו אין אתה שלמה ועוד הלך לבת שבע אם שלמה ואמר לה כך וכך אני רוצה ממך מיד הלכה אצל בניהו אמרה לו כך וכך תבע ממני שלמה בני מיד נזדעזע בניהו וקרע את בגדיו ואמר אם כן ח"ו אין שלמה בנך זה אלא אשמדיי הוא וכו' מיד הלך עמהם בניהו ונטל החרב והכהו את אשמדיי מכה גדולה ונטל החותם מידו וביקש להרגו יצתה בת קול ואמר אל תגעו בו כי ממני יצא הדבר (מדרש אל יתהלל, שם). יום א' נכנס אשמדאי מלכא דשידי ואמר לו אתה הוא שכתוב עליך ויחכם מכל האדם אמר לו שלמה כך הבטיחני הקב"ה אמר לו אשמדאי אם תרצה אני מראה לך דבר שלא ראית מימיך מעולם אמר לו הן מיד הושיט ידו בארץ תבל והוציא ממנה איש בעל שני ראשים וארבעה עינים מיד נזדעזע ונבהל שלמה ואמר הכניסוהו לחדרי (משלים של שלמה, שם ד, והובא בתוס' מנח' לז.). ונביא אותו לפני אשמדאי המלך והוא ידין אותו (מעשה ירושלמי, העת' ר"א מימון). מרדה מדינה אחת באשמדאי המלך וקבץ חילותיו ללכת על אותה מדינה (שם). ומשם לבעל בי"ק חצי יום והיא בעלת בבקעת הלבנון אשר בנה שלמה לבת פרעה ובנין הארמון מאבנים גדולות אורך האבן עשרים זרתות ורחבה שתים עשרה זרתות ואין בין אבן ואבן כלום ואומרים בני אדם שלא נעשה בנין זה אלא על ידי אשמדאי (בנימין מטודילו, מסע'). חי נפשי וחי זקני אשמדאי אם לא תאמר לסכלותך די וכו' ואומר אליו בלשון רכה ונפשי עלי מבכה אדני אשאלך ואל יחר בעיניך איזה אשמדאי היה זקנך ויאמר אשמדאי השר הגדול וכו' בן רם בן שרם בן אשמדאי בן ארמאי וכו' בן אבראי בן אשמדאי מלך השדים (ר"י זברא, ס' שעשועים, מח' יין לבנון 37). ותחת מרכבה זאת כנגד עולם היצירה יש לה מרכבה שנית והיא כמין חתיכה מרובעת ושולט עליה כח הקליפה ואשמדאי יוצא ממנה (עמק המלך שער תיקוני התשובה ו). ראה שלא יתפוס אותך המקטרג אשמדאי שיש לו רשות לקטרג ביום שני (שם קרית ארבע, קכו).
1 עוד לא החליטו החכמים מה מקור שם זה. Benfey ושי"ר וקוה' ואחרים אמרו כי הוא השם הפרסי Aeshma-daewa , ר"ל אֶשמא הרמאי, והוא ראש השטנים. וי"ס כי זה שם עברי נקרא כך ע"ש שהוא משמיד ומכלה הכל, משרש שמד. וכמו"כ לא נתברר באיזה זמן בדיוק נתפשט שם זה בקרב היהודי'. בפעם הראשנה אנו נפגשים בשם זה בספר טוביה במעשה שרה בת רעואל: היו נותנים אותה לאיש ובלילה הראשון קודם שישכב עמה היה נפטר לבית עולמו כי אשמדאי (בסורי' אסמדאוס) היה עמה והיה חונק את האנשים הבאים אליה (שם ג ח). ויאמר טוביה אל המלאך שמעתי אחי שכבר נתנה אל שבעה אנשים ומתו טרם שיבואו אליה ושמעתי שאשמדאי מלך השדים הוא הורג אותם ועתה ירא אני מאד פן יהרגני אשמדאי (שם ו יד). ואחרי כן בצואת שלמה, שסברים החכמים שנתחבר במאה הראשנה לספה"נ, ושם אומר אשמדאי על עצמו: ועסקי לחבל תחבולות על הבתולות ביום חתונתן שלא יזדווגו, ואני שולל יפי הבתולות, וכו'. בגמ' גיט' סח. מסֻפר בארוכה מעשה שלמה ואשמדאי, אך כבר הוכיח שי"ר כי יש מקום לפקפק אם באמת היה השם הזה בתחלה בספור הזה. הערוך אינו מביא השם אשמדאי בצורתו זו, וכן איננו שם בכ"י בגמ' (ד"ס). וכמו"כ בפסחים קי: מה שאמר לו יוסף שידא לרב יוסף שאשמדאי מלכא דשידא ממונה אכלוהו זוגי, יש מפקפקים אם היה שם השם אשמדאי כתוב בתחלה או נוסף אח"כ, כי ברש"י ורשב"ם לא נזכר. ומתרג' קוה ומד"ר במדב' אין ראיה, כי הם מאוחרים. בזהר נזכר השם אשמדאי פעמים אחדות, והוא מורה ומלמד לשלמה, ונזכר שם ספרא דחרשין דאשמדאי: דאנה אשמדי לשלמה מלכא אמר תלתין יומין ואמר דלבתר דסיים עובדא לישדי מיין צלילן סוחרניה לערסיה ונטורא דכלא (ויקרא יט). ובספרא דחרשין דאשמדאי אשכחנא דאינון דידעי לחרשא חרשין מסטר שמאלא ולהתדבקא בהו יקום לנהורא דשרגא או באתר דיתחזון אינון צולמין דיליה ויימא אינון מילין דמתתקני לאינון חרשין וכו' (שם מג.).