א. שמד
1, ממנו הַשׁמֵד2, °הַשְׁמָדָה, א. שָׁמַד, ועי' *אַשְׁמְדַי, *שִׁמְדוֹן.
1 [אין שרש זה בכל לשון קרובה, ואין ההשואות כגון לערב' סדמ سدم (נבל), כוש' דַמְסַלַ (השמיד), אשור' מַסָדֻ (הכה) משכנעות. ואפשר שנולד הפעל, שמד שאינו בבנין קל, כבנין נגזר משרש אחר, כגון, למשל, נשמד במק' נאשד דם של פ' (כצרוף אשד דם במק' שפך דם בתעודות יב, ובתרגומים גם שדא דם), וצ"ע.]