פָּגַן
*, — כמו בָּגַן1, קל לא נמצא.
— הִפע',*הִפְגִּין, פ"ע, צעק, schreien; crier; to cry: עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמר' אי שמים לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו וכו' (תענ' יח.). כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה (ב"ק קיד.). — ובסהמ"א: וכאילו קובל ומפגין2 על כך (פרוש מיוחס לרש"י לדהי"ב יב יד). — ואמר המליץ: אמתין עד שיבלע דמם ויתמלאו חרטה ידעו מה שעשו ואי שמים יפגינו (ר"א צויפל, שע"י ב, הקד').
1 [עי' ערך *בָּגַן; וכן בסורית. ובמנדעית אבגאן, וגם במקומות המובאים כאן מן התלמוד בנוסח השפרים הפגין הפגינו, גרסת הערוך היא הבגין הבגינו בבי"ת. ובלשון ימינו הנהג הפעל הפגין והשם הַפְגָנָּה בהוראת יצא במחאה,demonstrieren; manifester; to demonstrate. ואשר למקור המלה הוכיח ב. גיגר שמוצאה מפרסית (תוספת הערוך עה).]
2 [בדפו': ומפיגין.]