בָּדִיד

* 1, ש"ז, מ"ר בְּדִידִים, – א) כלי לחפר בו: שירי הדרבן מלמעלן ארבעה יד הבדיד2 ארבעה (כלים כט ז).  – ב) חפירה סביב להאילן: אלו הן עוגיות אלו בדידין שבעקרי אילנות (תוספת' שביע' א ז).



1 לא נתברר מקורו.  ודעת הגוזרים שם זה מן בדד במשמ' הבדיל אינו נכונה, כי אין שום דמיון בין שני מושגים אלה. 

2 כך בכל הנוסח', ומפרוש רה"ג שהובא בערך בדוד אפשר אולי ללמוד שהיתה לפניו גרסה בדוד, ו אחרי ד ולא יוד.  ואמר רה"ג שם שהוא כמו קרדום ובטיית ביל, ולא נתברר מהו.  והערוך: ואותו הגרזן שבו חופרין סביבות האילן שמו בדיד.  והרמב"ם: ובדידין הוא אלחפר אלתי יחפר חול אצול אלאשג'ר ליג'תמע פיה אלמא ענד אלשקו ואשם אלפאס אלמעמולה לחפרהא בדיד.  ע"כ.  ובעבר': ובדידין הן החפירות שחופרין סביב לשרשי האילנות כדי שיתקבצו בהן המים בעת השקאה ושם הגרזן הנעשה לאלה החפירות בדיד (תרג' דרנב').

חיפוש במילון:
ערכים קשורים