בדח
1, ממנו °בַּדְחָן, °בַּדְחָנוּת, °בְּדִיחות.
1 בארמ' ובסו' בְדַח: מצוי בת"י, ובתלמוד: חזייה דהוה קא בדח טובא (ברכ' ל. – ראהו שהיה בודח הרבה). בדיחא דעתאי (מו"ק יז. – דעתי בדיחה. ופעל: ומבדחינן עציבי (תענ' כב. – אנו מבדחים הדעת של העצבים). ולא נתברר מקור שרש זה. קצת החכמים רואים בו דמיון עם השרש חדה והשם חדוה . – ולא מצאתי בהפתקאות שלי משלים לשרש זה בסגנון עברי בספרותנו.