°, ש"נ, – טבע מה שהוא בהיר וזך: וסר אורם ובהירותם לרחקם (מו"נ א עב). שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרני' הוא מפני עבור הרוח (שם ג כה). כמעט נדעך עליהם קצת מבהירות ההשגחה (בחינת עולם יז). ורואין בו (בלהב החץ) בעלי הקסם כמו שרואים בבוהן היד בצפורן לבהירות הצפורן וכו' וכן רואים בכבד שיש לו בהירות (רד"ק יחזק' כא כו). והיה האור נותן לו הבהירות (רלב"ג, מלחמות א ו). הכח הכפוריי אשר באמצע העין הדומה לברד ומתנאיו שיהיה בתכלית הבהירות כדי שיוטבעו בו הצורות הנראות (אמונה רמה א ו). שהסבה שלא ראו אור השכל הוא שהוא בהיר הרבה מאד ולבהירותו ואורו לא יוכלו להשיגו (ר"א ביבאגי, דרך אמונה ד). האור הגדול של בהירות השמים (צרור המור, משפטים). ונראה שזה יקרה מצד תנועת ניצוציו (של כלי הזכוכית) ובהירותו (אילם לרימ"ק, גבורות ה' ח). נמצא כיוצא בזה במראה מועטת שמסתכלין בה ראיה גדולה ממנה אלף פעמים מפני בהירותה ולהיטותה (מאיר אלדבי, ש"א ד א). ותפארת נקרא עשיר שהוא כולל יותר שפע מחביריו מחוזק בהירותו או כליליות הרבה (פעמון ורמון, פלח הרמון, א ז). לא נשתנה זיו תארם והוא הבהירות והזוהר המתנוצץ על פניהם מן האור השכלי (קול יהודה להכוזרי א צז). כביכול הבורא ב"ה מצמצם הבהירות שלו (קדושת לוי, ויחי).