בַּהַט
1, ש"ז, — מין אבן, לבנה, רכה, כעין השיש, Alabaster; albâtre: רצפת בַּהַט ושש ודר וסחרת (אסתר א ו). — ומ"ר: שלמו שליטי, ונושאי שלטי שופכו בהטי, ושודדו חריטי (רשב"ג, מנחה ליוה"כ, שזופי פליטי). מי יערך לברזל סוחרת וחרס לבהטים (ר"מ מלונזאנו, תו"ח, בס' שתי ידות).
1 בתלמוד (מגי' יב.) אמרו: אבנים שמתחוטטות על בעליהם. ע"כ. ועי' ערך חטט כונת הדברים. עכ"פ זה אינו אלא דרש, כי פרשו ב בהט כמו ב השמוש. ואמר ריב"ג: הוא בלשון ערבי בלנט بلنط והוא דומה לשיש. ע"כ. ופרשו המלונים הערבים בלנט דבר דומה לרח'אם (שיש) אלא שהוא פחות ממנו בגון ורכות. והחדשים מדמים לבהט את השם בהת بَھَت בערב' שפרשו הקאמוס מין אבן, ולשאן אלערב אמר: אבן ידועה.