1, ת"ז, נק' בְּהִירָה, מ"ר בְּהִירִים, -רוֹת, – א) מלא בהרות, מנֻמר, fleckig; tacheté; spotted : ועתה לא ראו אור בָהִיר2 הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם (איוב לז כא). – ב) זך ומזהיר שאפשר לראות דרך בו3, durchsichtig;transparent: שנקפה (הים) כזכוכית או כשהם ר"ל בהיר עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו (פי' המשנ' להרמב"ם, אבות ה ד).  הגוף הנכבד המאיר הבהיר המתנועע (מו"נ א עב).  חוש הריאות אי אפשר שישיג מוחשו בזולת אמצעי וכו' ולפי שהאמצעי לא יקבל רושם המראים אלא כשיהיה בהיר (רלב"ג מלחמות א ו).  שמחדדין ומלטשין פני ברזל החץ עד שיהיה בהיר מאד ורואים בו בעלי הקסם (רד"ק יחזק' כא כו).  והתנאי השלישי באמצעי והוא שיהיה בהיר ג"כ כמו האויר המלוטש והזך והמים הזכים (אמונה רמה א ו).  וצורת האור הבהיר אשר מעל השמים (הגיון הנפש לבר חייא ד.).  הדברים הבהירים וצלולים (עבודת הקודש לר"מ בן גבאי ל).  בהיר לבנתו (של השלג) ישיש לב ירטיב צחיח הארץ (ב"ז, תרג' בן סירא, מד יח). – ג) ש"ז, כמו בְּהוּר: בשעה שהעננים עומדים בהירים4 להוריד טל ומטר (תענ' ז:).  דומה לבהירים בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם (רש"י איוב לז כח). דומה הוא הדבר לבהירים שרואים בשמים להוריד גשם (מעין גנין לאיוב לז).