קל עבר אינו נהוג.

– פָעול, *בָּהוּל, בְּהוּלָה.  – מלא דאגה ופחד אדות איזה דבר, ängstlich; anxieux; anxious: אדם בהול על מתו (שבת מג:).  אדם בהול על ממונו (פסח' יא:).  – ובמשמע' דחוק, אָץ, gedrängt; pressé; pressed: זמנו בהול (פסח' עב:).  וכאשר תתפלל לפניו לא תהיה בהול בתפלתך להוציא ריבוי דברים (רשב"ם, קהל', הוצ' ילינק ה א).  – והדבר: ואם הדבר בהול אין מדקדקין בכך (שו"ע או"ח, שבת טז).  – ומ"ר בהולים, מלאים פחד ומורא: רפויי ידים ומעודי אברים, בְּהוּלִים וסעורים מכל עברים (סליח' ב עי"ת, שחרנוך).

 – נפעל, נִבְהַל, הִבָּהֵל, – א) אשר היה לו פתאם מורא ופחד מפני איזה דבר, erschrecken; s'épouvanter; be terrified: ותרא כי נִבְהַל מאד (ש"א כח כא).  אז נבְהַלוּ אלופי אדום (שמות טו טו).  ונפשי נִבְהֲלָה מאד (תהל' ו ד).  נעויתי משמע נבְהַלְתִּי מראות (ישע' כא ג).  ואם זכרתי וְנִבְהָלְתִּי ואחז בשרי פלצות (איוב כא ו).  על כן מפניו אֶבָּהֵל (שם כג טו).  – ובהשאלה לדבר שאין בו רוח חיים: כי נִבְהֲלוּ עצמי (תהל' ו ד).  וידי עם הארץ תִּבָּהֵלְנָה (יחזק' ז כז).  – ב) בינוני עם ל, מהר יתר מדי, übereilt handeln; agir précipitamment; hasten: נִבְהָל להון איש רע עין (משלי כח כב).  חכם אינו מדבר וכו' ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב (אבו' ה ז).  אל תהי נבהל להשיב ותהא מחשב דברים בענין (ד"א זוטא ב).  – מהר.

– פִעל.  בִּהֵל, – א) עשה לאחד פחד, מורא פתאם, erschrecken; effrayer; terrify: אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יְבַהֲלֵמוֹ (תהל' ב ה).  וִיבַהֶלְךָ פחד פתאם (איוב כב י).  ליראם וּלְבַהֲלָם (דהי"ב לב יח).  ושמעות יְבַהֲלֻהוּ (דני' יא מד).  ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה וּמְבַהֲלִים1 אותם (עזרא ד ד).  היכל למה אתה מבהלינו יודעים אנו שסופך ליחרב (ירוש' יומא ז מג ג).  – ב) דחק ונחץ לעשות איזה דבר מהרה, beeilen; hâter; hasten: וַיְבַהֵל את תמרוקיה (אסתר ב ט).  אל תְּבַהֵל ברוחך לכעוס (קהלת ז ט).  ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב (ע"ז לה.).  שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה אל תבהל ברוחך להשיב (אדר"נ  י). 

– פֻעל, בֹּהָל, בינוני מְבֹהָל, – ממהר מאד, נחוץ, hastig; précipité; hasty: הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מְבֹהָלִים ודחופים בדבר המלך (אסתר ח יד).  נבקע ההיכל אילך ואילך י"ב מיל על י"ב מיל והיו הכהנים מבוהלים לצאת (אדר"נ ט).  – והדבר שהושג בבהילות ומהירות יתר מדי: נחלה מְבֹהֶלֶת2 בראשונה ואחריתה לא תברך (משלי כ כא).  – מְבֹהָל, אדם מְבֹהָל, אץ יתר מדי במעשיו, מבולבל, שעושה בלי ישוב הדעת.  – ובמשמעת מעורר בהלה, פחד: אותן בני אדם הן אמה וכובען אמה ומדברין מחצייהן ושמותיהן מבוהלין ארדא וארטא וכו' (גטין יד:).  גזרות קשות ומשונות ומבוהלות שגוזרים שלשה מלכים הללו (אבקת רוכל, ויניציה, ד:). 

– הפעיל, הִבְהיל, – א) עשה לו פחד ומורא, כמו בפִעֵל, erschrecken; effrayer; terrify: ואל הרך לבי ושדי הִבְהִילָנִי (איוב כג טז).  – ומצוי השמוש בו בספרות: הרוחק הגדול המבהיל (מו"נ ג יד).  ראיתי דבר הבהיל אותי (רש"ט פלקיירא, הקד' מורה המורה).  שלש מאות צעדים מזרחה מהמצבה השניה תעמוד התמונה המבהלת הנחצבה כלה מסלע א' (ש"ע, ח"א מצרים).  – ב) מהר והאיץ, beeilen; hâter; presser: וַיַּבְהילוּ להביא את המן (אסתר ו יד).  ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצֹרע במצחהו וַיַּבְהִילוּהוּ משם וגם הוא נדחף לצאת (דהי"ב כו כ).  זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם (מד"ר שמו' לא). 

– נתפעל, *נִתְבָּהֵל, – כמו נִבְהַל: ומרוב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו (מד"ר שמות כד).  ולא עוד אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלו ישראל מהן (שם).  לא נתבהל (יוסף) מן מעשיה והלך לו לחוץ (מד"ר במד' יד).  אם יכעוס המלך עליך כדי להעבירך על חקי התורה אל תתבהל מכעסו [(שם).  וכל אוה"ע מתרעשים ומתבהלים (פסיקת' רב', קומי אורי).  האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה ונתבהלה (ר"א קליר, אבן חוג).