1, ש"נ, מ"ר בֶּהָלוֹת, – פחד פתאם שנופל על אדם, Schrecken; frayeur; terror: והפקדתי עליכם בֶּהָלָה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים (ויקרא כו טז). הפלתי עליה פתאם עיר וּבֶהָלוֹת (ירמ' טו ח). לא יגעו לריק ולא ילדו לַבֶּהָלָה (ישעי' סה כג). ויכל בהבל ימיהם ושנותם בַּבֶּהָלָה (תהלים עח לג) – ובמשמעת מהירות פתאומית: (מת) לשנים (אחרי מחלה של שני ימים) מיתה של בהלה (ירוש' בכור' ב סד ג). שהיו (המצרים) טורדין אותם לצאת בבהלה  (מכילתא בוא, פרשה יג). – ובמשמע' של מעשה בצער בלי ישוב  הדעת: כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע (ירוש' ב"מ ב ח ד). ואומרים לו (למי שנדר להשרף באש) אשריך וכשהגיע יום בהלתו שנדר עושים לו משתה (מסעות ר' בנימין).