בּוֹדֵק
*1, ש"ז, – מי שאוֹמנותו לבדק דבר, בפרט בבדיקת הבהמות אחרי השחיטה אם הן כשֵרוֹת: קרה בינינו שאחד משני בודקי הקהל בדק כבש אחד ואחר שבדקו הוציא הריאה ומכרה אחר כן בא חברו הבודק השני (הריב"ש קיג). כששמע ענין זה הבודק שבדקו הלך לבית הקונה וכו' נכנס לשם הבודק ועיין הבכבש וכו' ושאלתי את פי הבודק ואמר שאמת היתה סירכא (שם).
1 עי' בדק.