*, ש"ז, מ"ר בּוֹרְרִים, – א) מי שבורר איש לפקודה מהפקודות, Wähler; électeur; voter : וראובן ושמעון ולוי הבוררים שהיה להם הכח מן השלשים לעשות הברירות (שו"ת ריב"ש ריד). – ב) כמו בָּרוּר, ר"ל שנברר לדַיָּן או לעשות פשרה: בדבר שראובן ולוי נתעצמו בדין זבל"א וזבל"א ולקח לוי לבורר את הרב ר' שמעון (שו"ת חות יאיר ב). – ג) איש שנבחר לפקודה מהפקודות בהנהגת העדה וכדומה, Gewählter; élu; elected: – למנוי בוררים מדי פסח בפסח כפי הנהוג בא יבאו הראשים וטובים ודיינים וגבאים ועיקרי הקהלה הכשרים זל"ז ובין כלם יעשו בוררים עפ"י רוב (האסיף ו, תרנ"ד).  ואין לשום בורר ליקח לו שום התמנות שלא היו לו (שם).  מינוי הבוררים יהיה באופן זה כ"א מהנאספים יבחר לו חמשה בוררים וכו' (שם). – ד)  כעין כיס של ארג מרֻוַח מחֻבר להריחים ועובר בו הקמח הטחון ושומר הסבים, Méhl) Beutel; bluteau; bolter) : נשאל  למהר"ש על שכבסו בורר שקורין בוייטי"ל של חמץ וניפו בו קמח של מצות (מהרי"ל, הלכ' תיקון המצות).