* 1, פ"י, —  א) פזר כספו, הונו, או כל דבר ברבוי גדול מאד, verschwenden; dissiper; squander: מעשה במונבז המלך שעמד וביזבז כל אוצרותיו לעניים וכו' וא"ל אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה עמדתה ובזבזתה שלך ושל אבותיך תוספתא פאה ד יח. מפני מה אמרו אלמנה מוכרת שלא בבית דין לייפות כוחן של יתומים שלא לבזבזן את נכסיהם שם כתובות יא א. המבזבז אל יבזבז יותר מחומש גמ' שם נ.. מעשה באחד שביקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו ערכין כח.. שהיה מבזבז את ממונו כדי לחוס על ממונם של ישראל פסיק' דר"כ, החודש לח. כמה עבדים כמה שפחות יש לו והם מבזבזין במאכל ובמשתה שם, העמר נח. ואני מבזבז כל נכסי מד"ר שמות ל. חשב (יעקב) ואמר נכסי חו"ל אין בהן ברכה לכך היה מבזבזן תנחו' בוב' וישלח. מבזבזין לפני חתנים ולפני הכלות מחרוזות של דגים שמחות ח. ועי' הוציא הרבה. — ב) לקח לעצמו דבר בחזקת היד, כמו בזז, plündern; piller; plunder: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו קדושין כג.. — ובהשאלה: ראש הכנסת אל יקרא עד שיאמרו לו אחרים שאין אדם מבזבז לעצמו תוספתא מגילה ד כא, ר"ל, אין אדם לוקח לעצמו דבר בלי רשות. — ג) כמו פעל בזה: נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים סוטה מו:. 

— בִּזְבּוּז, — שה"פ מן הקדם.