1, ש"ז, – בהיקות אור במרומי שחקים שתופיע ותעלם בפרט לעת ערב או בלילה ובלי רעם אחריה, Wetterleuchten; fulguration; sheet-lightning: והחיות רצוא ושוב כמראה הַבָּזָק2 (יחזק' א יד).  צפייתן כמראה הבזק (יצירה, א ו).   וזה הבזק מין אחד הוא משל מיני הברק הכתובים ומכונים בספר החכמה הוא היורד מן השמים ביום סגריר נראה יורד כחוט המטוה של אש מתכת או כחוט דבר של מתכת הנתך באש ויצוק על הארץ ויורד בחוט ומתעוֵת פה ופה כאש חיה בקש (שבתי דונולו, תחכמוני).  כי הבזק דומה לברק אבל אינו מראה ברק כי הברק מבריק ומתויך עד הארץ ומבין העבים יברקו כי הם מן העבים יצאו בימי הגשמים שיתפלשו העבים וממהרים לרוץ פוגשים ופוגעים אשה אל אחותה ויברקו ברקים אבל בזק יצא מחמימות החמה ואינה מתויך כברק מבזיקים ושבים והוא נראה לאחר הערב בשמים מטוהרים ודומה כחרב לטושה כשתשלוף מתערה יצאו ממנה כניצוצי האש בשעה שתהיה כנגד השמש (ר"י ברזלי, יצירה 163). – ובהרחבה גם לרעם, ואמר הפיטן: באימתך ויראתך רגליהם יכוננו בקול חזק כמו בזק קדושתך ישננו (רשב"ג, יוה"כ, שנאנים). – ב) ויש שהשתמשו בו במשמ' לשון השלהבת העליונה הדקה של האש: חוטים שלהביות צבועות בכל מיני צבעים עולים ויורדים בנתיבות הקנים וכו' והבזק יתחלף לפי מראה האש אם האש לבנה בזק שלה לבן ואם שחורה בזק שלה שחור ואם תכלת בזק שלה תכלת (ראב"ד פרוש יצירה א ו). – ומ"ר: כמו שמראה הבזקים משתחוין (פרוש יצי' מיוח' לרסע"ג). – ג) °שם לאחד הרקיעים שסברו הפלסופים הקודמים שישנם במרום: ועל ראש סנוניה ורחמיאל יש רקיע הנקרא בזק והוא הרקיע שעל ראש הכרובים שבספר יחזקאל (עמק המלך, הבריאה יא).  והבאר הזה לפעמים מתקשה ואינו מאיר ולפעמים מתפשט ומאיר הרבה ומתפשט עד עולם העשייה ובזק זה יש לו ב' שמות א' מימין והוא טעצ"ש ואחד משמאל והא טגע"ץ (שם).  והבזק הזה יסוד שלו שנעשה כעין רקיע כאמור הוא בסוד חיה (שם).  וניצוץ היינו שהקו הוא רקיע והנקודה שתחתיו היא הניצוץ והרקיע הזה הוא רקיע שתחת הבזק הנ"ל (שם יב).