בֶּזֶק

* 1 , ש"ז, מ"ר בְּזָקִים, – בקיע של גוף קשה, כאבן חרס. Bruchstück; éclat; fragment. ובפרט אבנים קטנות משמשות למנין: אמר ר' יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב ויפקדם בבזק יומא כב:. אמר רב  נהולאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים שם. אבל במנין בזק לא שייך לכפרה אלא משום איסור מנין מהרש"א שם. – ומ"ר : והיא נאוה ומרחקת נזקים מרצצת ידיעות כבזקים ר"י לטיף, אגר' התשוב'.



1 את השם בֶּזֶק בפסוק ויפקדם בּבֶזֶק ש"א יא ח פרש רבי יצחק יומא כב: לא כשם עיר כי אם כשם דבר, ופרש רש"י שם בזק לשון שברי חרס. ובפסיקתא ותנחומא פרשת כי תשא אמרו ביחס להשם בזק: כד אינון מסכנין (מנה אותם) באילין בזקיא ואמרו שם מהו בזק אבן. וכן בסורית בזקא שבר, קטע מאיזה דבר. ואף כי בזק הנזכר בכתוב בודאי שם מקום הוא, מ"מ רבי יצחק ור' נהולאי בשם שמואל השתמשו בשם זה במשמעה של אבנים קטנות משמות למנין, וכן פרשוה גם קצת מפרשים וכמו"כ השתמשו בשם זה קצת סופרים.

חיפוש במילון: