ש"ז, סמי' בְּחִיר, כנ' בְּחִירִי, מ"ר בְּחִירִים, בְּחִירָיו, בְּחִרָיו, — א) מי שבחר בו אדם, הרצוי ביותר, auserwälht; choisi; selected: הן עבדי אתמך בו בְּחִירִי רצתה נפשי (ישע' מב א).  כי נתתי במדבר מים נהרות בישימן להשקות עמי בְחִירִי (שם מג כ).  למען עבדי יעקב וישראל בְּחִירִי (שם מה ד).  ויאמר להשמידם לולי משה בְחִירוֹ עמד בפרץ לפניו (תהל' קו כג).  וירשוה בְחִירַי ועבדי ישכנו שמה (ישע' סה ט).  ומעשה ידיהם יבלו בְחִירָי (שם שם כב).  לראות בטובת בְּחִירֶךָ (תהל' קו ה).  בני יעקב בְּחִירָיו (דהי"א יו יג).  — ב) °מי שנבחר למשרה מן המשרות Gewählter; élu; elected: בחירי קהל אחד נועדו ועמדו והסכימו שלא לצרף במעמדם לפלוני עד זמן פלוני (תשו' רמנ"ח בתשו' מהרא"מ ז).  — ג) ונהוג בלשון ההמון לאמר: בְּחִיר, במשמ' מובחר, טוב מאד.