1 בערב' בַּלַח بَلَح בַּלַּח ותַבַּלַּח, נלאה מִדָבר.

2 ת"י דנפשתהון קצת בפולחני.  ונראה שבמשמעה זו היתה מלה זו מקבלת גם אצל חכמי התלמוד, שהביאו ראיה מפסוק זה להפעל ביחלו שפרשוהו חייתה, עי' חות, חִיֵת. מנחם: פתרונו כפי ענינו כמו בי. ע"כ.  אך ריב"ג פרש כמו ת"י: כלומר קצה בי.  ובגוף העברי הוסיף כלו' בעלה בי.  ואמר בשרש בעל: ודע כי החת במלה וגם נפשם בחלה בי היא תמורת עין בעלתי בם והענין בהם אחד. ע"כ.  ועי' לקמן בהערה לערך בעל פרוש ריב"ג לבעלתי בם.  רש"י הלך בדרך התלמוד ודמה בחלה להשם בֹחל, אלא שטעה בעצם משמעת שם זה, ואמר: ובחלה פי' רבותינו לשון גודל במס' נידה וכו' בוחל אלו ימי הנעורים שכבר היא גדולה. ע"כ.  ופרש נפשם בחלה בי זכרונם היה רב במעי וממלא את רוחי ומציק את בטני. ע"כ.  אבל בגמ' נידה מז. הוסיף אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול.  ראב"ע: ומלת בחלה בי אין לה חבר ופי' כמו קצרה כפל מלת ותקצר והעד מלת וגם. — וכבר כפר א' גיגר במציאות שרש בחל במשמ' זו בעבר' וגזר כי היה כתוב פה בעלה כמו ואנכי בעלתי בם ירמ' לא לב.  ובחלה הוא תקון סופרים מפני הכבוד AWXVII, 188 והסכים לזה בעקרו גם נלד' Urschr. 270 אך מה הועילו הסופרים בתקונם אם שמעו הקוראים בבחלו המשמ' של בעלה?  ומלבד זה, לשרש בחל יש לו על מה להשען, והוא, כמו שזכרתי כבר בהערה שלפני זו, השרש בלח בערב' שהוא משמש גם לענין מדרגה אחת ממדרגות בשול התמר, עי' לקמן הערה לבֹּחַל, וגם במשמ' נלאה מאיזה דבר,  ומאן בדבר, כמו לו נלאה ממנו (לשאן אלערב) וזו משמעה מכֻונה היטב לפי הענין.  ואין צרך בדמיון שהביא מילר (Mü. Liebespoesie der alt. Aeg.) , ממצרית בֻּ-חֻנ-רֻ, הנלעג.