°, שה"פ מן בָּטַש, – א) בעיטה ברגלים על בגד וכיוצא בזה: כשבא מבית הגרדי בוטשין אותו (את הטלית) ברגלים בתוך כלי עץ במים וכו' לפי מנין בטישותיה כך וכך בטישות בכך וכך מעות (רש"י ב"מ קיב.). – ב) בכלל הגפת שני גופים זה בזה, Zusammenstoss; choc; shock: והנה מצד המתרחק הוא כעין הבטישה שהוא הפעולה הדוחקת ומצד היותה ממש מכחו המשיל בבטישה שהוא פעולה מעצמת המבטש (אילימה לרמ"ק, עין כל, ג יד).  וכל זה נעשה מבטישת אבא ואמא בפרצופיהם התחתונים שמכים ובוטשים האותיות זה עם זה ומרוב התענוג של שפע אריך והשמחה והיחוד של הזווג יוצאים בבטישתם ובהתנוצצותם אותיות ותיבות של שמות (עמה"מ, או"א מד).  הה' גבורות והה' חסדים קודם שנתהוו מבטישות מזל עליון ותחתון (שם, קרית ארבע סו).  סוף שני המזלות האלה הכוללים שערות הזקן שיוצאים מבטישתם החסדים והגבורות הם על כתר זעיר (שם קכ).  ואח"כ יצא קו מכל ניצוץ ונדבקו יחד ונעשית מרובעת מד' קוים ואח"כ נתרבה אור הבטישה בתוך חללה וכו' ויצאתה כדמותה על קו הימיני מבחוץ בעבור הבטישה הגדולה שעשתה (שם).  וכל זה בכח המים העליונים שיורדים באלה הרעשות ובטישות של הגלגל (רמח"ל, פתחי חכמה).