*1 ש"נ,  – שם מפשט מן בטל , – א) אין ואפס, שוא, בלי תועלת, Nichtigkeit; nullité, vanité; vanity: ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים (עדי' א ד). שלא להזכיר שם שמים לבטלה (ירוש' ברכ' ו י.). דברים של בטלה (שם כתו' ז לא:). לא יצא הדבר לבטלה (ברכ' סג:). אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ערכ' ה.). כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה (ניד' יג.). אמרה (אות יוד) לפניו רבש"ע הכתבתה בתורתך אות אחת לבטלה (תנחו' בוב' וארא ב). – ב) בלי עבודה, Müssigang; desoeuvrement; idleness: ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו (האשה לבעלה) מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה וכו' שהבטלה מביאה לידי שיעמום (כתו' ה ו). הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה2 הרי זה מתחייב בנפשו (אב' ג ד). (אין אדם מת) אלא מתוך הבטלה (אדר"נ יא).  ואין לרבה אלא שכר בטלה בלבד (קידוש' יו:). הַבְּטָלָה ראשית כל חטאת (ב"ז, תרגום ב"ס לג כו). הרפיון והבטלה ראשית כל עון ונבלה (הוא, מג"ע).

§אִמּוּר, קשר בין פועלים לחדֹל ממלאכתם. – *אִמְּרוּ, עשו אִמּוּר.

בָּטֵל. – *בַּטְלָן, °בַּטְלָנוּת.

זְמַן, אבד זמנו, מבטל זמנו.

חִבֵּק ידים. – חַג. – חֹפֶשׁ, עתות החפש ממלאכה.

*טַיָּל, *טַיְלָן, *טַיְלָנִים, מי שמבטל זמנו בטיול.

יָשֵׁן, שֵׁנָה, נמנם וכו'.

מְנוּחָה, נח ממלאכתו, עבודתו.

נֹפֶשׁ, הנפש מעבודה, עת הנֹפֶשׁ בבתי הספר בין שעה ושעה.

*עֵסֶק, אין לו עסק, איננו עסוק. – עָצֵל, מי שאוהב ללכת בטל. – עַצְלוּת.

*פִּגֵּר, מהעבודה, לא עבד. – *פַּגְרָה, ימי הפגרה, למשל בבתי הספר כשהם נסגרים. – *פְּנַאי, עת הפנאי, שאדם פנוי מעבודתו. – פִּנָּה, מְפַנֶּה לבו לבטלה.

שְׁבִיעִית, שנה השביעית, שנת השמיטה שצריך על פי התורה לשבות מעבודה בשדה, – שַׁבָּת, שׁבָּתוֹן. – *שהי פהי, מוציא את כל ימיו בשהי פהי, לאמר בבטלה.