*, ת"ז, לנק' בְּטֵלָה, – א) כאין ואפס, שאינו שוה כלום, nichtig, wertlos; vain, sans valeur; null, void: ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל  (גיט' ד א). שום הדיינים שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל  (כתוב' יא ה).  – דברים בְטֵלִים: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים (ע"ז יו:).  – ב) שאינו עושה שום מלאכה, müssig; désoeuvré; idle, unemployed: המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל (תוספתא ב"מ ד יא). אדם בטל (כתוב' ה.). סוס אחד והוא בטל (סנה' כא:), ר"ל אינו עושה מלאכה, אינו עובד במלחמה. עשרה בטילים  ממלאכתן לבית הכנסת (ירוש'  מגי' א ע:). – ובהרחבה לדברים שאין בהם רוח חיים, מעות בְּטֵלוֹת, שאין עושים בהן עסק: לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והיה משלח לו (מתנה) ואומר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת (ב"מ ה י).  – ג) ש"ז, דבר מְבַטֵּל: ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים1 הרבה כנגדך (אב' ד י).