*, פ"י, בָּטַּשְׁתָ, אֶבְטשׁ, – בטש את הבגד, בעט ברגליו, stampfen; fouler; to stamp : כשבא (הבגד) מבית הגרדי בוטשין אותו ברגלים בתוך כלי עץ (רש"י ב"מ קיב.). – ב) פגע והכה בגוף אחר, anstossen; heurter; to strike : כשהאציל הא"ס את הכתר בתחלת אצילותו היה הכתר נעלם ואינו מתגלה באויר שאינו נתפס אח"כ בטש בו הא"ס והאצילו בחינתו מתגלית (עסיס רמונים ה ה).  הנצח וההוד דעתיקא הם בוטשין וטוחנין בו הגבורות (עמה"מ, רישא דז"א ז).  מפני ששערות של אריך בוטשים על ראש זעיר (שם לא).  כי האותיות בוטשים ומכים ומתרבים זו על זו ומתנוצצים מעדרי חביריהם (שם עולם התוהו).  אחר שהצמצום הניח הנקודה חזר כח הצמצום של א"ס ובטש באמצע הנקודה ויצאו ממנה הג' נצוצות לכל רוח (שם שעשועי המלך מא).  ועתה דע שהבטישה שבוטשת משליש ראשון של ת"ת זעיר לעשות נוקביה היא בהארת שם אהיה (שם,קרית ארבע).  וכמו שבוטשים אלו האותיות של שמות אלו כך למעלה בוטשין הז' תקונים הנזכרים זה בזה כדי להוציא תוספת הארה (נתן העזתי, חמה"י א ז).  ובהגות אדם בהם יתנועעו אלו האותיות ויפעלו התעוררות למעלה ויבטשו אורות תחתונים (מעבר יבק א ט).  וזה נמשך מן הכח העליון שבוטש בו (פתחי חכמה לרמח"ל ב ג).  והנה בבוא אור הג' שהוא דין ופוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים ואז מכים ומבטשים זה בזה משום שהם שני הפכים (מהרח"ו, ע"ח, היכל א"ק ה ה).  והנה האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד הם מכים זה בזה ומבטשין זה בזה ומהכאה שלהם אתייליד הויות בחינת כלים (שם ה א).