* ש"ז, מ"ר בִּיבִים, – חפירה באדמה שיורדים אל תוכה השופכים והמים המלוכלכים וכיוצא בזה, Kloake; cloaque: ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך הוא מגג לגג והמים יורדין לביב (עירו' ח י). וזו (אפרודיטי) עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה (ע"ז ג ד). פוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המטלטל כדי שלא יציפו המים את הכלים ואת האוכלין אין פוקקין את הביב כדי שירדו המים לבאר (תוספתא עירוב' יא י). את מה הם בודקים את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים (אהל' יח ח). ביבין היוצאין מארץ העמים לארץ ישראל (תוספתא אהל' יח ט). הפותקין ביביהן והגורפין מערותיהן ברשות הרבים (שם ב"ק ב ו). לטרקלין גדולה וביב של בורסקי קבוע בתוכה (ד"א ג). מלך בו"ד בונה פלטין ואם נתן ביבה על פתחה אינה נאה (מד"ר בראש' יב). מצא אבן ונכשל בה מצא ביב נופל בו (שם שמות לו). – וגורף ביבים, לנקותם, מלאכה בזויה: נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה (מד"ר שמות ו).