בִּאָה, ש"נ, מ"ר בִּיאוֹת, שה"פ מן בּוֹא, – א) המקום שדרך שם יבוא, Eingang; entrée; entrance: והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בַּבִּאָה1 (יחז' ח ה). – ב) *עצם הפעולה: חייבין עליה על ביאת מקדש (נז' ז ד). הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע (ירוש' קדו' א כא ג). ביאה במקצת שמה ביאה (יומ' לא.). ולואי שתהא ביאה כיציאה (שם פו:). כל ביאות שנאמרו בתורה וכו' (ירוש' חלה נח:). הואיל ונאמרו ביאות בתורה (קידו' לז:). בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים (מד"ר דבר' ב). – *ביאת השמש, שקיעתו: ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה (ברכ' ב.). – ג) בפרט *ביאה על אשה, נרדף עם בעילה: (האשה) נקנית בכסף ובשטר ובביאה (קידוש' א א). אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה (יבמ' ו א). על כל ביאה וביאה שבא עליה בעלה הרי הוא חייב עליה (תוספתא סוט' ב ד). הראשונה ביאת ערוה והשנייה צריכה גט (ירוש' יבמ' ב ג ג). ובעלה מלמד שנקנית בביאה (קידוש' ד:). – ומ"ר: הבא על השפחה ביאות הרבה (כרית' ב ג). שתי ביאות לאשה כדרכה ושלא כדרכה (מד"ר שה"ש, גן נעול).