בְּכֹרָה, ש"נ, מ"ר בְּכוֹרוֹת, – א) משפט הבכור: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בְּכֹרָה (בראש' כה לב). כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו  משפט הַבְּכֹרָה (דבר' כא יז). ובחללו יצועי אביו נתנה בְּכֹרָתוֹ לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לַבְּכֹרָה (דהי"א ה א). – ב) הקדימה בשנים: וישבו לפניו הבכר כִּבְכֹרָתוֹ והצעיר כצערתו (בראש' מג לג). – ג) דיני הבכור: חייבין בבכורה (חול' י ב). – ד) אשה שנולדה ראשנה לאבותיה: הבכורה והיורש את אשתו וכו' אין נוטלין בראוי כבמוחזק (תוספתא בכור' ו יט). ראויה היתה בכורה לצאת מרחל (ב"ב קכג.).