בְּכִי

בהפסק בֶּכִי, – הורדת דמעות: ויתמו ימי בְּכִי אבל משה (דבר' לד ח). ויבך חזקיהו בְּכִי גדול (ישעי' לח ג). ויתן את קלו בִּבְכִי (בראש' מה ב). שעו מני אמרר בַּבֶּכִי (ישעי' כב ד). – ואמר בן סירא: המר בכי והחם מספד ושית אבלו כיוצא בו (ב"ס גני' לח יז). יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה ( מד"ר אסתר, אם על המלך טוב).  – ובכנ': ויאמר להם דעו כי אני אודיעכם סבת בכיי בארץ עני (ר"ז אלצ'הארי, ספר המוסר). ויבכה בכי מר ואני לבכיו בשרי סמר ולבי חמרמר (שם). – בְּכִי נהרות, בהשאלה זרם מי הנהרות: מִבְּכִי נהרות1 חבש (איוב כח יא). – ואמר המליץ: שמה תתעוררנה (הדמעות) תפרוצנה בדלתי עיני זעם בכי נהרות יחדיו ימהלו  (ש' בלוך, ש"ע ג, הקד').



1 פרש"י כשבכו מים התחתונים. וכן אחרים.  וכבר השתמשו במליצה זו הסופרים. אך יותר נראה כי מבכי הוא שם ע"מ מִשְׁלֵי ועי' ערך מבך.