פ"ע,  עת' יִבְכֶּה, יִבְךְּ, צווי בְּכֵה, בְּכִי, בְּכֶינָה, — הוריד דמעות מעיניו, weinen; pleurer; weep: והנה נער בֹּכֶה (שמות ב ו). על נהרות בבל שם ישבנו גם בָּכִינוּ בזכרנו את ציון (תהל' קלז א). וישא עשו קלו וַיֵּבְךְּ (בראש' כז לח). — ועם ל הדבר, סבת הבכי: אם לא בָכִיתִי לקשה יום עגמה נפשי לאביון (איוב ל כה). אל תִּבְכּוּ למת (ירמ' כב י). בנות ישראל אל שאול בְּכֶינָה (ש"ב א כד). — ועם אֶל: וּבָכוּ אֵלַיִךְ במר נפש (יחזק' כז לא). — ועם עַל: וְאֶבְכֶּה על בתולי (שופט' יא לז). — ובינוני לנק' בּוֹכִיָּה: על אלה אני בוֹכִיָּה (איכה א טז). — ומקור: ותתפלל על יי' וּבָכֹה תבכה (ש"א א י). הלוך ילך וּבָכֹה נשא משך הזרע (תהל' קכ"ו ו). — וגם בָּכוֹ: בָּכוֹ לא תבכה (ישע' ל יט). בכו בָכוֹ להלך כי לא ישוב עוד (ירמ' כב י). בָּכוֹ אל תבכו (מיכ' א י). בָּכוֹ תבכה בלילה (איכה א ב). — ועם על במשמעת נפל על... ויבך: ובנימן בָּכָה על צואריו (בראש' מה יד). וַיֵּבְךְּ עליו וישק לו (שם נ א). — ובכונה להתאונן ולהציק: כי יִבְכּוּ עלי לאמר תנה לנו בשר (במד' יא יג). וַתֵּבְךְּ אשת שמשון עליו ותאמר רק שנאתני (שופט' יד טז). — וכמו פעל יוצא, בָּכָה אֶת, למשל על מת: וַיִּבְכּוּ את אהרן (במד' כ כט). וַיִּבְכּוּ בני ישראל את משה (דבר' לד ח). לספד לשרה וְלִבְכֹּתָהּ (בראש' כג ב). וּבָכְתָה את אביה ואת אמה ירח ימים (דבר' כא יג).

— פִע' בִּכָּה, — א) כמו הקל, בחזק הפעולה: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מְבַכָּה על בניה (ירמ' לא יד). — וכן שואל המשורר: ואיך לא אֲבַכֶּה ודמעה אפכה (ר"י הלוי, היוכלו פגרים). — וביחס הפעול למת וכדומה: הנשים ישבות מְבַכּוֹת את התמוז (יחזק' ח יד). שהנשים יושבות עליהן ומבכות את מתיהן (תוספתא כל' ב"ב ב ח). בענוי נפש קהלי אֲבַכֶּה כי נקף בברזל סבכי (שחר' יוה"כ, אדברה תחנונים). שדי אשר חסדו אחכה טהרני בדמע אֲבַכֶּה כי נחמתי ועל ירך אכה על כן צמתי ואבכה (מוס' יוה"כ, חטאנו). לאשה המבכה ומשרטת פניה (רד"ק הוש' ז יא). — ב) עשה שאחר יבכה1: בוכה ומבכה אחרים עמה (מד"ר איכה, בכה תבכה). והיו מבכין אותו (את התינוק) כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו (שם שמות א). עמדתי מרעיד ואשתומם כשעה בוכה ומבכה אחרים עמי (שו"ת שמש צדק', הקד' בן המח'). וצריכה המינקת לעשות לילד תמיד דברים המשמחים אותו ותסיר ממנו הדברים המבכים אותו (מ' אלדבי, ש"א, ה ב). ודמע תדמע עיני ואלכה לי שדה בוכים וַאֲבַכֶּה עמי מרי לבב הנבוכים על בתולות היפות וילדים הרכים בספריהם נכרכים ולטבח נמשכים (ר' קלונימוס ב"ר יהודה, מי יתן ראשי מים). אאו אמר יזעזע לבי יעירהו יחיני יחדני ופעם יְבַכֵּנִי (מנחם מלונזנו, טובה תוכחת, קצב).

— הִפע', °הִבְכָּה2 את פלוני, — עשה שיבכה: שטן הוא יצר הרע אשר בא יבא ברנה להבכותנו באחרונה (רב פנינים, ר"מ אלשיך, משלי ה א).

— הִתפ' °הִתְבַּכֶּה, — עשה כמו בוכה, בכה מעט מעט, נהוג אצל המדברים עברית בא"י.

אָנַח, הֵאָנֵחַ, אֲנָחָה, וכו'.

בָּכָה, בֶּכָה, בָּכוּת, בְּכִי, בְּכִית. —  °בָּכְיַן, מי שבוכה הרבה.

דֶּמַע. — דִּמְעָה, דְּמָעוֹת, הוריד דמעות, שפך דמעות.

יַבֵּב, יְבָבָה. — יַלֵּל, יְלָלָה.

נֶהִי, נָהָה.

סָפַד, הִסְפִּיד, מִסְפֵּד, על מת.

עֵמֶק הַבָּכָא, כנוי לעולם הזה.

קִינָה.

תַּמְרוּרִים, בכי תמרורים. — תַּן, תַּנִּין, עשה מספד כתנים, דמעות של תנין.