1 לא נתברר מקור מלה זו. מוספ' ולוי וקרויס חפשו לו מקור בשרש יוני, אך כבר דחה לֶו כל אלה ההשערות הרחוקות.  גם המקור הפרסי של קוה' אינו פחות רחוק.  ויותר נראה שהוא שורש שמי. ועי' לקמן.

2 פרש רה"ג וז"ל:  היו בגדים צואים ומלוכלכים כדגרסינן שכן עני אוכל פתו בלוסה.  ע"כ.  וכן הערוך: פי' בלוסין כמו מלוכלכין כמו עיסה בלוסה.  ע"כ.  וכן הרמב"ם: בלוסין ממרת'ה, – והוא בערב' מזוהמים.  וכן שאר המפרשים, וכן מוכרח מהנגוד נקיים שלפני זה, וכן לפי טעם הענין.

3 פרוש ר"ח בלוסה שיש בה סובין ומורסן.  וכן הערוך: פי' שאיננה נקייה ואין מנקין אותה יפה וסובה ומורסנה מעורב בה.  ע"כ.  וכן לפי הענין.  וכן רש"י: מעורבה בסובה ומורסנה.  ע"כ.

4 מוכרח מההקבלה של אוצר ת"ח שהכונה בבלוס זה שיש שם ערבוביה של דברים הרבה.

5 קצת ספרים גורסים בלום, וכן רש"י, ופרש סגור.  אך מדברי אדר"נ נראה בפרוש שהכונה, היא אוצר שיש בו הרבה דברים יחד, כמו שנאמר שם למה היה ר"ע דומה לעני שנטל קופתו ויצא לשדה מצא שעורים קצר ונתן בה מצא חיטין נתן בה וכן פולין וכן עדשין וכו' כך ר"ע כשלמד מרבותיו שמע דבר מקרא מרבותיו ואחריו הלכה ואחריו מדרש ואחריו אגדה נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו.  ע"כ.  – והנה מכל המשלים האלה נראה ברור כי הכונה בבלוס הוא מה שהוא מעורבב הרבה זה בזה, בלי סדרים, ואולי יש קצת יחס בין מלה זו ובין לבאש لباس בערב' שר"ל בלבול וערבוביה.  וכבר הביא ריב"ג בשם רב שרירא גאון שכל דבר מעורב מדברים רבים נקרא בלשון רבותינו בלוס השרש', שרש בלס.