בְּלוּעָה

* 1, ש"ז, מ"ר בְּלוּעוֹת, — סבוב של מים בנחל וכיוצא בזה שעושה כמו  משפך וכמו בולע אל תוכו הכל, Strudel; gouffre; vortex: א"ר יוחנן ג' נשתיירו מהם (ממעינות תהום של המבול) בלועה2 דגדר וחמי טבריא ועינא רבתא דבירם סנהד' קח..



1 בערב' המונ' בַאלוע بَالُوع.

2 כך גרס' הנוסח' ובקצ' כ"י בליעה. והנה אעפ"י שהמלה דגדר היא ע"ד לשון ארמית, אך השם בלועה הוא במשק' וצורה עברית.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים