בָּלַח

*,  הקל אינו נהוג.

— הִפע', הִבְלִיחַ,  — הִבְלִיחַ האור, לא עמד קבוע אלא דלג הנה והנה, flackern; flamboyer; to flicker: מהו לבדוק לאור האבוקות מה צריכה ליה מפני שאורן מבליח1 (ירוש' פסח' א כז.).



1 לא נתברר מקורו. אך מדברי גמ' בבלי בענין זה (פסח' ח.):  האי משיך נהורא והאי מיקטף איקטופי, ופרש"י אור הנר נמשך ומאריך במקומו ואינו דולג בקפיצות, נראה ברור משמעותו של פרוש מבליח.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים