בָּלַח
*, הקל אינו נהוג.
— הִפע', הִבְלִיחַ, — הִבְלִיחַ האור, לא עמד קבוע אלא דלג הנה והנה, flackern; flamboyer; to flicker: מהו לבדוק לאור האבוקות מה צריכה ליה מפני שאורן מבליח1 (ירוש' פסח' א כז.).
1 לא נתברר מקורו. אך מדברי גמ' בבלי בענין זה (פסח' ח.): האי משיך נהורא והאי מיקטף איקטופי, ופרש"י אור הנר נמשך ומאריך במקומו ואינו דולג בקפיצות, נראה ברור משמעותו של פרוש מבליח.